15.11.11
קרחונים צפים באגם - מאונט קוק
את הלילה הקודם העברנו בתוך האיצטדיון של מרוצי הסוסים של העיירה (זה מקום מותר על פי DOC באומארו). קמנו בבוקר ויום שימשי לפנינו.
התלבטנו האם לנצל את השלושה ימים שנותרו לנסיעה למאונט קוק בגלל הנסיעה הארוכה שיש לעשות הלוך ושוב... אבל מזג האוויר היפה , והידיעה שנוכל לראות שם קרחונים צפים באגם הכריעו את הכף והתחלנו בנסיעה כשהילדים עדיין ישנים במיטה האחורית (בבוקר אנחנו מעבירים אותם למיטה שלנו - המיטה האחורית ומתחילים בנסיעה כשהם עדיין ישנים).
העצירה הראשונה הייתה בסלעי הפיל, המקום בו צילמו את הסרט נרניה (האריה, המכשפה וארון הבגדים). את הסרט לא ראיתי אבל המקום נחמד, עם סלעים ענקיים שכאילו נחתו מהירח באמצע שדה כבשים ירוק.
הסלעים מזכירים בצורתם בעלי חיים גדולים כגון פילים.
הילדים טיפסו על הסלעים, כמה תמונות ו.. חזרה להמשך הנסיעה.
העצירה הבאה הייתה בחוות דגי סלומון. קיווינו שנוכל לדוג דג אחד או שניים (ננסה לעשות את זה במקום אחר) , אבל במקום הזה ניתן רק להאכיל את הדגים (לשמחתם של הילדים) ולראות את הסלומונים קופצים לקראת האוכל וכמובן.... ולקנות סלומונים ורדרדים.
משם המשכנו לטוויזל שזו עיירה קטנה ונחמדה להתייעצות עם האינפורמיישן לגבי המסלולים שיש במאונט קוק, והילדים השתעשעו במגרש המשחקים השווה של העיירה.
החלטנו שלקראת סוף הטיול יש לעשות מסלול הליכה לסיום. המחשבה הייתה כמובן על הטרק של עמק הוקר, אבל לצערינו באינפורמיישן אמרו לנו שהטרק הזה נסגר לשיפוצים (הגשר הראשון בשיפוץ).
אחרי התייעצות קלה החלטנו ללכת על שני טרקים קצרים לכיוון קרחון / אגם טזמן. הטרק הזה מחייב נסיעה של שמונה קילומטר בדרך לא סלולה ולכן התייעצנו קודם עם חברת הקראוונים האם הביטוח מכסה את הדרך הזו. לשמחתנו הם אמרו שכן ולכן מהרנו לתחילת המסלול.
הדרך למאונט קוק מזכירה מעט את הנוף מארצינו (למעט הקרחונים כמובן), הכל צהוב וחום מסביב עם שיחים קוצניים... אבל הרקע הוא של הרים עם קרחונים (הבדל קטן ולא משמעותי.... J )
לאורך כל היום היה מזג אוויר שימשי וקיוונו שכך יהיה גם במסלול שנלך... כמה דקות לפני שהגענו לתחילת המסלולים התחיל לטפטף... לקחנו מעילים וכובעים ויצאנו לדרך.
המסלול הראשון היה לאגם טזמן עצמו, מסלול לא מרהיב של שלושה קילומטר (הלוך וחזור) אבל האגם.. מדהים. צבע תכלת חלבי (שזה בגלל שהקרחון "סוחב" איתו אבקה מהסלעים שהוא כותש בדרך והמים הם בעצם מי קרחונים עם אבקת סלעים שלא נמסה במים – מה שנותן למים את צבעם המיוחד) עם גושי קרחונים ענקיים צפים במים .
10% מהקרחון ניתן לראות מחוץ למים ו 90% מהקרחון נמצא בתוך המים.
חלק מהקרחונים לבנים ונקיים, רובם מלוכלכים (המקום סחוף רוחות והקרחונים מתלכלכים מהעפר מסביב שהרוח מעיפה) וחלק מהם עם גוון כחלחל - כאלו שנשברו המקרחון לאגם לא מזמן או התהפכו במים.
ישבנו לפינקניק של ממתקים (מצאנו בייגלה כשר בסופר J ) על שפת האגם.
לאחר שראינו כמה קרחונים מקרוב החלטנו לעשות גם את המסלול לראש ההר (לאגמים הכחולים ולתצפית על הקרחון עצמו). מסלול לא ארוך אבל תלול מאוד!.
בדרך עברנו באגמים הכחולים שהם בעצם אגמים ירוקים עד מאוד (בצבע אבן הירקן) וכשהגענו למעלה הנוף היה מקסים. אגם תכלת גדול חלבי, בקצה האחד שלו הקצה התחתון של הקרחון (השכבה העליונה של הקרחון היא חומה ומלוכלכת אך מתחת יש שכבה כחולה לבנה כשעשרים מטר ממנה מחוץ למים ו200 מטר בתוך המים כקיר גדול של קרחון) ושטים בו גושי קרח עצומים בגודלם.
את הדרך חזרה עשינו בגשם וסיימנו בביקתה שנמצאת שם לנוחות המטיילים לסיום ארוחת הממתקים (רזים לא נחזור מפה כפי שאתם מבינים... L )
חזרנו למכונית והמשכנו לנהוג לעבר הכפר מאונט ויליג' למלון הרמיטג' המפורסם. המלון הזה נהרס כבר פעמים במהלך המאה שנים (שרפות) והוא נחשב ה- מלון המפואר באיזור.
חשבנו לעשות גם את מסלול הקיה שמאפשר צפיה על מאונט קוק עצמו (ההר הגבוה ביותר בניו זילנד) אבל ענן כבד ואפור ירד על ההר והכפר וגשם חזק החל לרדת.
למאונט קוק קוראים "מנקב העננים" כי באופן קבוע שוכן על ההר ענן, אך במזג אוויר יפה (מה שלא קורה המון) ההר נראה מבעד לענן הלבן.
נכנסנו למרכז המבקרים במלון וצפינו בסרט תלת מיימדי על מאונט קוק והאיזור – היה יפה מאוד.
הגשם נמשך והחלטנו להשאר גם לצפיה בסרט של מצפה הכוכבים – מעל הצופים יורד מסך עגול והסרט מתקיים במסך העגול – ממש כמו בפלניטריום.
ההסברים היו באנגלית (עם מבטא ניוזילנדי) ולילדים היה קצת קשה להבין את הכל.
חשבנו שאם נמתין מעט מזג האוויר התבהר, אך שראינו שהגשם ממשיך החלטנו להפרד מההר והמקום לחזור לכיוון לייק טקאפו ללינת לילה.
המדהים הוא שאחרי נסיעה של חמש דקות מזג האוויר התבהר בכיוון הנסיעה אך שהפננו מבטינו אחורה חזרה לכיוון ההר ראינו ששם אפור וגשום.
אחרי שמונה עשרה קילומטר עצרנו בפארק קראוונים שהוא הקרוב ביותר להר, אבל התנאים היו שם ממש גרועים כך שהחלטנו להמשיך לכיוון טוויזל , העיירה בה היינו בבוקר.
התמקמנו בטוויזל בפארק קראוונים נחמד, עם מקלחות טובות וגן שעשועים ממול (אותו הגן בו שיחקו הילדים בבוקר).
מקלחות, כביסה, פוקצ'ה ביתית ומרק עגבניות וכולנו נחתנו למיטות.
זהו, רק עוד לילה אחד בקראוון ואנו נפרדים ממנו בעצב.
הקראוון היה נהדר ונח, לא צפוף כלל (כל אחד מצא את מקומו) אם כי מתלכלך בקלילות רבה.
ברור לנו שבעתיד נטייל שוב בקראוון (לא בארופה שם יותר נח לטייל בלינות כוכב בצמרים, אבל אולי ברוקיס הקנדים , ארה"ב או איסלנד).
הילדים התרגלו ללינה בקראוון והמקלחות בפארקי הנופש, אם כי הדבר המשמח במעבר להונג קונג הוא שתיהיה לנו מקלחת צמודה בחדר (התקלחנו בתוך הקראוון , אבל ברור שמקלחות משותפות חמות וטובות בפארק קראוונים עדיפות על מקלחת בקראוון).
מנהלות הקראוון (ריקון מים אפורים, ריקון שרותים ומילוי מים) פשוטות ודורשות כחמש- שבע דקות ביום. קיפול / פתיחת המיטה לוקח פחות מדקה (הילדים יודעים לעשות זאת לבד) , והקראוון בעצם מכיל הכל (בקטן) ממש כמו בבית. אנחנו תוהים מה נעשה בבית הגדול כשנחזור... מי צריך בית כל כך גדול???
פארקי הקראוונים בדר"כ יפים (צריך לדעת היכן להשתכן, כמובן J ) ונוחים, יש בהם פינת משחקים לילדים (בדר"כ עם מגלשה, נדנדה וכמובן טרמפולינה..), חדר כביסה עם מכונות ומייבשי כביסה, מקלחות (תאים פרטיים) ושרותים ולעתים גם מקלחות למשפחה שמכילות אמבטיה ונוחות כמו בבית, מטבח ציבורי שהוא בדר"כ מאובזר מאוד וגם נקי מאוד (אף פעם לא השתמשנו במטבח המרכזי מטעמי כשרות), ופינות ברבקיו (גם בהם לא השתמשנו מעולם מטעמי כשרות...).
מהר מאוד למדנו לבדוק את נקודת הדאמפ, השרותים והמקלחות ולוודא שיש לנו ברז מים צמוד לפני שהחלטנו שנשארים בפארק כזה או אחר.
אמנם היה לנו כרטיס הנחה לפארקים של רשת קיווי, אבל אנחנו העדפנו את הפארקים של רשת FAMILY PARK שהיו תמיד מצוחצחים ומאוד נוחים למשפחות עם ילדים. (לא בכל מקום מצאנו אותם, והספקנו לדגום גם את רשת טופ 10 וגם את רשת קיווי).
אני מניחה שכשהעונה בשיאה (אנחנו הגענו בתחילת העונה) הפארקים מלאים קראוונים ואולי קצת יותר צפוף, אבל בימים אלו הפארקים די ריקים.
אין תור במקלחת או בכביסה, ומצד שני כמעט ולא מצאנו משפחות עם ילדים בפארקים.
בקראוון מאובזר כמו שלנו אין צורך לבקר בפארק קראוונים מידי יום. כשהבנו שאין לנו ממש שימוש בפארק קראוונים למעט המקלחת, החלטנו שנכנס לפארק רק פעם בכמה ימים (בימים האחרים נתקלח בקראוון או בבריכות בהן ביקרנו).
יום חדש לפנינו, השמש זורחת ויעקב יצא לרוץ בעיירה (אם אפשר לקרוא ככה למקום הקטן הזה).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה