18-19-20.11.11
שלום לך הונג קונג
אחרי טיסת לילה נהדרת, בה הילדים ישנו 8 שעות רצוף מתוך עשר שעות הטיסה (הילדים האלו פשוט בנויים לטיסות ארוכות..), נחתנו בבוקר מוקדם בהונג קונג.
מיד כשיצאנו משדה התעופה קיבל את פנינו מזג אוויר הביל וחם.
הצפיפות, החום והריחות היו קשים לילדים בתחילה. אני הרגשתי שהגעתי למקום מוכר וידוע... הריחות האוויר ואפילו השפה, הכל היה מוכר וכייפי.
כבר בשלב התכנון היה ברור לנו שאחרי ניו זינלד צריך לבוא מקום שונה לחלוטין במראה ובמהות והונג קונג עלתה על כל הציפיות.
נסענו תחילה למלון פארק שהוזמן עבורינו דרך בית חב"ד בקאולון בו קיבלנו שני חדרים ענקים (בכל קנה מידה, כל שכן בקנה מידה הונג קונגי שבו בדר"כ החדרים פיצפונים) עם מיטות נוחות ואמבטיה נהדרת (מכל הדברים , הייתה זו האמבטיה שאליה התגעגענו במיוחד).
הבנים התפללו ויצאנו לכיוון האי הונג קונג להכירות התחלתית עם המקום (היה ברור לי שאם אקח אותם מיד ביום הראשון לביקור בקאולון בשווקים – הציפורים, הפרחים וכו' - הם יברחו עוד באותו היום מהמקום). האי הונג קונג קצת יותר נקי וקצת יותר שלו מקאולון.
לקחנו את המעבורת מקאוולון לאי הונג קונג – סטאר פרי , וראינו את קו הרקיע המדהים של הונג קונג.
התחלנו את הבוקר בירידה במדרגות הנעות הארוכות ביותר בעולם שעוברות ממש מעל הרחובות לכיוון מקדש מן - מו, בו הילדים התוודעו לדת שהסינים מאמינים בה... המקדש קטן אך מאוד יפה , עתיק ומיוחד.
מקדשים במזרח זו הדרך להבין מהם עובדי אלילים עליהם מדברת התורה. ממש פסלים אליהם מתפללים האנשים. יחד עם הילדים נסינו להבין כיצד אנשים מסוגלים להאמין שפסל בצורה כזו או אחרת יכול לעזור להם... (במקדש יש מגוון פסלים שכל אחד מהם עוזר לדבר שונה – רפואה, פרנסה וכו') .. לא הצלחנו להבין.
משם המשכנו לשוק הסיני המקומי בו מוכרים דגים מיובשים, פרות, ירקות וגם את כל חומרי המקדש כולל מספר דברים מצחיקים העשויים מנייר (אייפד, תכשיטים, בגדים יפים וכו') אותם שורפים האנשים לעילוי נשמתו של אדם כזה או אחר או "שולחים" ע"י שריפה לאל כזה או אחר. הילדים התעניינו מאוד וצחקו למראה המוצרים לשרפה ומהנייר.
מכיוון שענן ישב ממש מעל הר ויקטוריה החלטנו לוותר על העליה לקצה ההר לתצפית (לא הייתה אפשרות לתצפת בגלל מזג האוויר) ונסענו לנמל באברדיין לראות בתי סירות.
מונית לקחה אותנו לאברדיין שם לקחנו סירת סאפמן לסיור בנמל ולצפיה בבתי הסירות שבדרך.
יחד איתנו עלו על האוניה עוד שני אנשים שגרים בבתי הסירות וביקשו טרמפ לבית שלהם..... שטנו סביב בתי הסירות, אראל התעניין במיוחד ברשתות הדייגים ומתן התעניין באוכל שאין אפשרות לקנות בהונג קונג (ככה זה עם ילד מתבגר שרעב רב הזמן).
עוד טיול קטן וקניות ב bossini באברדיין ואנחנו בדרכינו חזרה למלון.
יום שישי היום ועדיין לא פרקנו את הדברים בחדר. צריך להתרחץ ולהתכונן להליכה לבית חב"ד.
כניסת שבת ואנחנו רחוצים ולבושים בבגדי שבת , בבית חב"ד ממש בסמוך למלון שלנו.
בבית חב"ד אנחנו פוגשים קבוצה של נשים שחזרה ממסע "מלכת המדבר" בחבל יונאן שבסין (והחליטה להשאר עוד כמה ימים בהונג קונג לקניות) ושמענו חוויות מסעירות מן המסע שלהן.
כדרכן של נשים דתיות, רובן מורות שקצת התפלאו שהחלטנו להוציא את הילדים מבית הספר לחודשיים.. אבל אחרי הסבר קצר הן השתכנעו שבמהלך הטיול הילדים רק הרוויחו חוויות והשכלה שאין אפשרות לתת אותה בבית ספר פורמלי.
שליח חב"ד ואישתו זוג צעיר ונחמד, אירח את כל האורחים (היו כארבעים אורחים, חלקם חברי קהילה קבועים – אנשי עסקים שגרים בקאולון , וחלקם אורחים מישראל וארה"ב.) עם אוכל טעים ובשפע.
לפני סוף הארוחה, אנחנו מתנצלים ומבקשים לפרוש, כי הילדים ממוטטים (מהג'ט לג) ושום אוכל לא מושך אותם יותר מהמיטה לה הם מחכים. אנחנו מבטיחים לבוא למחרת בבוקר למניין.
אחרי שינה מצויינת, אנחנו קמים לבוקר חדש בהונג קונג. שבת.. ומסביב שקט ושלווה.
הונג קונג (המסחרית) מתעוררת רק לקראת השעה 11:00 בבוקר אך גם הולכת לישון רק לקראת השעה 11:00-12:00 בלילה.
הילדים ערים לעובדה שניו זינלד ערה בבוקר ונרדמת בחמש ופה זה בדיוק הפוך.
יעקב ומתן הולכים לתפילה בבית חב"ד ואני והקטנים מגיעים יותר מאוחר לארוחת שבת.
היתה ארוחת שבת טעימה ומאוד נעימה ואנחנו מבטיחים לחזור להשלמת מניין למנחה וערבית ובנתיים הולכים קצת למנוחת צהרים.
ארבע אחר הצהריים והחלטנו לטייל קצת בקאולון ואנחנו בדרכינו לפארק קאולון – פנינת טבע בתוך הרעש והבלאגן של האיזור.
בדרך הילדים מעירים שמעולם הם לא פסעו ברחובות כאלו עמוסים באנשים ומכוניות (ביום שבת יש חופש לחלק מן האנשים וזהו יום הקניות של הסינים).
הגענו לפארק הירוק, שנמצא בסמוך למסגד של הונג קונג. טיילנו בשבילים היפים, פגשנו ציפורים יפות, חסידות וגם פלמינגו וקינחנו במגרש השעשועים בנדנדות ובמשחקים.
הונג קונג היא עיר קוסמופוליטית, יש בה אנשים בכל גווני הצבעים ותווי הפנים הקיימים בעולם. זוהי עיר בה אתה נראה שייך , לא משנה מאיפה הגעת.
אחרי ההבדלה ... ואנחנו בדרכינו לשוק הלילה הידוע בטמפל מרקט – לקניות .
הילדים המומים מהמקום והצבעים וגם מהריח של דוכני האוכל מסביב ... אבל קניות מפצות על הכל גם אצל הילדים.
כבר מאוחר, אז אנחנו מחליטים לדחות את מסג' הרגליים ליום אחר.
יום ראשון בבוקר, וזה היום אותו החלטנו לבלות באי לנטאו.
אבל קודם... צריך להעביר את כל המזוודות למלון החדש שלנו להמשך השהיה בהונג קונג.
חשבנו שמלון דירות יהיה יותר נח ונכון עבורינו והחלטנו לעבור לשכונה אחרת בקאולון שכונת מונג קוק. זוהי שכונת מגורים של משפחות (בתחתית הבתים יש מגרשי טניס וגני שעשועים) , ואנחנו מרגישים קצת בסין.
השוק המקומי לאוכל ממש מול המלון, המכולת הקטנה ובעיקר בשמונה חושך ואנשים בבתים.
המלון הוא מלון דירות חדש עם כול חידושי הג'אדגים החדשים הקיימים (XBOX WEII וכו') וכמובן גם אינטרנט חינם מה ששימח מאוד את מתן.
אנחנו מתמקמים וכבר בדרכינו לתחתית לכיוון האי לנטאו.
כבר בתחתית הבנו שעשינו טעות ושכנראה יום ראשון הוא לא היום המתאים לבילוי במקום...
באי לנטאו שוכן הבודה הגדול שנבנה לפני כעשרים שנה. זהו הבודה הגדול ביותר בעולם בשלושה מישורים (לדברי המדריכה) – יושב בחוץ מברונזה.
אל הבודה הגדול והכפר לידו מגיעים בעזרת רכבל הנוסע כעשרים וחמש דקות.
הבעיה מתחילה כשהגענו לרכבל... לפנינו משתרך תור עצום , צריך לחכות כשעה וחצי (לפחות). אנחנו מחכים כחצי שעה ואז נגשת אלינו אישה ומציעה לנו לקחת טיול מאורגן במחיר מופקע, שלא מצריך לעמוד את כל התור.
בחולשה של רגע... אנחנו מחליטים לקחת את הטיול (שהיה יפה מאוד עם הסברים יפים על האיזור ועל מה שאנחנו רואים, אך המחיר עליו היה מופקע לחלוטין וניתן לעשות זאת לבד.)
הטיול היה יפה מאוד, ואכן תוך דקה היינו כבר ברכבל כשאנחנו עוקפים כמות בלתי רגילה של אנשים.
הגענו לכפר נינג פו – הכפר בו נמצא הבודה הגדול ועלינו לאוטובוס שלקח אותנו לכפר הדייגים TAI O . הכפר קטן ובנוי על קלונסאות עץ והמומחיות שבו היא יבוש דגים.
מיד שהגענו לשוק הדגים הילדים סתמו את האף בגלל הריח החזק של הדגים המיובשים. הסבירו לנו קצת על הכפר, 20000 אנשים שרובם מבוגרים ורוצים למות במקום בו הם נולדו. הצעירים כבר מזמן עברו לעיר הגדולה.
ביקרנו בשווקים השונים של הכפר, ראינו את בתי הכפר (הילדים היו מזועזעים מתנאי המגורים של האנשים) ואף ביקרנו במקדש הכפר שם קיבלנו הסברים על מה שעושים במקדש – האמת , היה מאוד מעניין.
בתחילת המסלול המדריכה ציינה שהיום מתקיימת חתונה בכפר, אך לא בטוח שנגיע בזמן. בדרך ראינו את הביתן האדום בו ישאו את הכלה.
ממש לפני סיום הביקר בכפר שמענו גברים מכים בתופים, אראל ביקש להתנסות ואחד הגברים הסינים הסכים לתת לו את התוף שלו.
מיד אח"כ יצאו לרחבה הכלה בלבוש אדום ובעלה החתן בלבוש שחור ואדום וגם כל המשפחה המורחבת שלבשה בגדים סינים מסורתיים (מאוד יפים) כשכל נשות המשפחה אוחזות בנדוניה אותה תקבל הכלה.
הכלה והחתן נעמדו וכל המשפחה הניחה לפניהם את הנדוניה שהייתה שמיכות (אדומות כמובן) , בקבוקי יין (קשורים בסרט אדום) וגם סוגי אוכל כגון שועית, תפוחים, תפוזים וכו'.
בזמן הזה הגברים היכו בתופים בקצת אחיד ואנחנו ... כמובן צילמנו והתלהבנו מהטקס. הילדים הביטו בהכל בעניין רב, היה מרתק!
מיד אח"כ החבורה יצאה לקול התופים במצעד ברחובות של הכפר.
אנחנו מהרנו לאוטובוס שלנו שעמד לצאת (לצערינו הרב) חזרה לכיוון הבודה הגדול.
הגענו לבודה הגדול שאליו עולים ב 286 מדרגות, אך החלטנו לבקר קודם במנזר הבודהיסטי הסמוך בו מגישים ארוחת צהריים צמחונית למהדרין (ירקות וטופו בלבד).
זו הייתה הפעם הראשונה שהילדים נחשפו לארוחה סינית, עם אורז וירקות וגם אכילה במקלות (בערב הקודם קנינו להם בשוק הלילה מקלות אכילה קלות - עם גומי המחבר בין המקלות לאכילה קלה), רק אבא נשבר וביקש מזלג.
לסיום נגשנו לדוכן הקינוחים לטעום קינוח סיני (צימחוני למהדרין גם הוא), אנחנו לא לקחנו סיכון ובחרנו קינוחים שנראו לנו מוכרים... חוץ מעוגת סומסום שנראתה כמו עוגת שוקלד אבל היה לא טעם נורא!
הייתה חוויה מיוחדת.
כשהבטן מלאה העפלנו לראש הבודה – 286 מדרגות וראינו את הנוף היפה שנשקף מלמעלה.
בשעה ארבע, כדי לחסוך את העמידה האינסופית בתורים צעדנו חזרה לעבר הרכבל לירידה למטה.
בזמן הרכבל ראינו שבעצם יש שבילי הליכה לאורך ההרים והרבה אנשים מטיילים בהם.
עוד קצת קניות בקניון העודפים של מותגי העל (אסקדה, מקס מרה, קולמביה, רוקפורט וכו') ונסענו חזרה לכיוון המלון שלנו.
הילדים היו מאושרים לצפות במרוץ למיליון (אתה יכול לקחת אותם לקצה העולם... אבל אין זה כמו האושר לראות משהו מוכר מהבית).
