וואנקה המקסימה

7-8-9.10.11

וואנקה המקסימה

עזבנו את הקחונים ואחרי כ 16 קילומטר אנחנו נוסעים לאורך חוף הים.

היופי והמיוחד פה בניו זילנד הוא המעבר המהיר מסוג נוף אחד למשנהו. מקרחון, ליער גשם, לחוף ים ולאגמים כחולים.

אנחנו כבר שלושה שבועות פה בניו זינלד ולא פגשנו אפילו מטייל אחד מישראל, לא שמענו עברית, ובדר"כ נזקקנו להסביר לפשר השפה המוזרה אותה אנחנו מדברים.

רק במקום אחד... על שולחן פיקניק במסלול הסובב את אגם מאתיסון (אגם המראה ליד קרחון פוקס) חרט משהו בשם חגי את שמו... עצוב לראות ישראלים שמשחיתים דברים במדינה כל כך יפה.

הלילה יורד ואנחנו בדרכינו לעיירה האס. עיירה קטנה בלב טבע.

אנחנו מחפשים נקודת דאמפ סטיישן כדי שנוכל לרוקן/למלא את הקראוון ולישון בטבע. העיירה כבר נמה – השעה שש, למה אנחנו מצפים. ..הכל סגור ואין איש . ברחוב שומעים רק את קול ילדנו שמשחקים במגרש המשחקים ליד הדאמפ סטיישן.

בדאנמפ סטיישן בו עצרנו יש אפשרות לרוקן מים אפורים אבל יש אזהרה לא לשתות את המים של המקום. התחלנו לחפש מים לשתיה מסביב, וכשלא מצאנו פשוט נגשנו לאכסניה הקרובה בתקווה שהם יסכימו לתת לנו למלא מים. (ניתן למלא מים גם בתחנות דלק, אבל בשעה שש כל תחנות הדלק כבר סגורות!)

באכסניה אליה נגשתי הסכימו לתת לנו למלא מים... לפני שהם הבינו שאנחנו ישראלים. דקה אחרי שהמנהל הסכים שנמלא אצלו מים הוא שאל אותי מאיפה אנחנו וכשאמרתי לו שמישראל הוא אמר שכל הישראלים נצלנים... חושבים שמגיע להם הכל ולא משלמים על כלום.. ועוד ברכות שונות ומשונות. הבנו שהמטיילים הישראלים הצעירים שהיו פה, לא עשו שרות דפלומטי טוב לישראל (בלשון המעטה).

המשכנו בנסיעה לאורך הכביש של החוף המערבי וכשהחשיך פשוט עצרנו לצד הכביש לחניית לילה. יעקב חשש שתנועת המכוניות תפריע לנו, אבל התחשב בעובדה שבכבישי ניו זינלד נוסעות מעט מאוד מכוניות ובטח לא בשעות הלילה החשש לא התממש כמובן... למעט הגשם שירד כל הלילה ללא הפסקה.

קמנו בבוקר העברנו את הילדים למיטה האחורית להמשך שנת בוקר והמשכנו לכיוון וואנקה.

לאורך כל הדרך לוואנקה גשם יורד והשמים אפורים, אך אנחנו עושים עצירות קצרות למפל וליער גשם.

כשהגענו לדרך לאורך חוף ים טזמן, החלטנו לעצור למנוחה קלה ולהפתעתנו מעל החוף עמדה ערמה של חלוקי נחל לבנים ועל כל אחד מהם משהו רשם את שמו, המקום ממנו הוא בא והתאריך. כמובן שמיד לקחנו חלוק נחל אחד לעצמינו וכתבנו שלום מישראל ואת התאריך. לא מצאנו אף חלוק נחל עם כיתוב של מבקר מישראל.

אחר הצהריים הגענו לוואנקה המקסימה. השמים התבהרו (כאילו לא היה גשם חצי יום), השמש יצאה והנוף לאגם וואנקה היה מדהים. ירוק של דשא, כחול של אגם והרים מושלגים –מה צריך יותר מזה.

דבר ראשון נסענו לpazzeling world שזה מוזיאון מבוכים, פאזלים ואשליות. התחלנו במבוך התלת מימדי – מבוך בו ממש הולכים, עולים ויורדים בנסיון להגיע לארבעת המגדלים הצבעוניים. לאחר כשעה הצלחנו כולנו לצאת מהמבוך בהצלחה (והחלטנו לוותר על השלב הקשה יותר...). חזרנו לארוחת צהרים בקראוון, ושוב למוזיאון האשליות. היה נהדר, ראינו סוגים שונים של אשליות וסיימנו בחדר אשליות זהה לזה שראינו במסטרי פוינט בקליפורניה – רק שפה נתנו הסבר מדוייק לכל תופעה לא הגיונית שראינו (חדר שבו אראל נראה גבוה ממתן, המים עולים במעלה , הכדור מטפס מעלה ומרגישים סחרור בחדר העקום).

סיימנו בחדר של הפאזלים בו פתרנו חידות הגיון שונות ומשונות.

היה מעניין לכולם, כייפי ונהדר – לא לוותר

בילינו אחה"צ בעיירה המדהימה הזו, שיחקנו על חוף האגם.

פגשנו אישה מקומית והבן שלה שהפריחו בועות סבון והילדים שלנו ושלה רצו אחרי הבועות..., קיבלנו קצת הסבר על האנשים שבעיירה (רובם ככולם עוסקים בתיירות ונמצאים שם בגלל השקט והנוף), ונסענו ללינת לילה בפארק הקראוונים פמלי פארק בוואנקה. הפארק הזה נחשב כפארק הכי טוב בניו זינלד – פארק עם ספא, אינטרנט חופשי, טרמפולינה מצויינת ומקלחות מצוחצחות! וחמות!

נצלנו את האינטרנט החופשי, וכולנו צפינו יחד בפרק של המרוץ למיליון בהונגריה. בבוקר יעקב יצא לריצת בוקר על האגם.

קמנו בבוקר לגשם ואפור, כאילו לא היה יום מדהים ביום שלפני. חלופי מזג האוויר במהלך היום יכולים לבלבל לחלוטין.

התלבטנו האם לבלות עוד יום בעיירה המקסימה הזו אבל הקור והגשם הבריח אותנו לכיוון קווינסטאון.

לפני הנסיעה החלטנו יעקב ואני שנעשה ראפטינג חמישה אשדים בניו זינלד (ללא הילדים) בסופו של דבר עשינו הלי הייק במקום... אבל שיגעון הראפטינג לא ממש עזב אותנו.

במרכז המבקרים בוואנקה מצאנו ברושור של סלאג'ינג שזה בעצם גלישה על גלשן פלסטיק קטן באותו הנהר ובאותו המקטע בו עושים ראפטינג (שלושה אשדים) – רק שבמקום לעשות את הדרך בנהר על סירה, עושים את הדרך בנהר על גלשן פלסטיק קטן.

היה גשם וקר, אך לפעילות הזו הגשם לא ממש מפריע. הגענו למקום בשעת הצהרים (השארנו את הילדים, שוב, בקראוון עם מתן – קשה להסביר את השלווה והביטחון שנפלו עלינו), קיבלנו חליפות, קסדות, כפפות, סנפירי גומי ו.. גלשן פלסטיק עם ידיות אחיזה.

תדרוך קצר מהמדריך לגבי אייך מתנהלים במים (זו הנקודה בה חשבתי שעשיתי טעות ממש רצינית שהצטרפתי – אני בכלל לא יודעת אייך מתניידים עם סנפירי רגליים....) אייך מסתובבים ומה עושים עם הסלע מתקרב אליך (או אתה מתקרב לסלע...), והופ נכנסים לזרם העצום של הנהר ומתחלים להסחף עם הזרם. את אותו המסלול עושים פעמיים!

בפעם הראשונה, מרב פחד והלם לא ממש נהנים.... אבל הפעם השניה – הנאה צרופה, כייף בלתי רגיל, מומלץ.

את תוצאות הפעילות הרגשנו ביומים שאחרי, כל השרירים כאבו (בידיים, ברגליים ובכל מקום אפשרי).

אחרי שעתיים חזרנו לקראוון ומצאנו את הילדים שמחים ומאושרים והמשכנו בדרכינו לקווניסטאון.