מה איבדתם בניו זילנד? (האמת כלום, אבל אולי נמצא שם משהו...)
חודשיים שלמים? (כן. לזמן הארוך לדעתינו, יש חשיבות גדולה למהות הטיול, מעין פסק זמן מהחיים)
הילדים יפסידו חודשיים לימודים? (ממש כך.ובלי להעליב אף מורה או מנהל , נראה לנו שהם ילמדו במהלך הטיול הרבה יותר מכל שיעור בכיתה)
אייך מקבלים חופש מהעבודה לחודשיים? ( אפשר.. לנסות לבקש יפה? לפעמים זה מצליח J )
אלו רק חלק מן השאלות / הערות ששמענו מאנשים שונים קרובים יותר או פחות.
האמת שהתשובה לכל השאלות היא בעצם - החלום.
הכל התחיל בחלום, חלום בן 10 שנים.
כשמתן היה בן שלוש וחזרנו משנת שהות בקנדה, הבטחנו לעצמינו שיום אחד נגיע לניו זינלד (וגם לאוסטרליה).
הבנו שצריך "סיבה" אמיתית ורצינית לכזה טיול ארוך ובר המצווה של מתן היה "תרוץ" מספק.
בהתחלה היה זה סתם חלום שלאט לאט התגבש למשהו אמיתי (אם כי לא מציאותי...).
בחלום הטיול היה לחצי שנה – ממש פסק זמן מהשגרה והריצה אחרי העבודה והחיים.
בחלום מתן חגג בר מצווה באוסטרליה, ועלה לתורה בבית אבות יהודי באוסטרליה ( לא מצאותי , כבר אמרתי...)
ככל שהתקרב זמן בר המצווה, החלום התחיל לקרום עור וגידים ובעיקר להפוך לאמיתי יותר –
החצי שנה התקצרה לחודש וחצי והתארכה שוב לחודשיים.
התחלנו להפנים שבר המצווה היא של מתן, וצריכה להיות לו דעה לגבי הטיול (לשמחתנו הדעה הייתה חיובית, ולאחר שהוא בחן מקומות נוספים על פני כדור הארץ הוא החליט שניו זילנד מתאימה לו מאוד.. איזה כייף לנו J).
החלטנו לוותר על אוסטרליה .
הבנו שהילד צריך לעלות לתורה כאן בארץ יחד עם בני המשפחה הקרובה.
ועם הזמן הפנמנו שזה בר המצווה של מתן, ואם הוא רוצה מסיבה שהילדים יכלו לרקוד יחד איתו כך גם יהיה....
והחלום... הפך לטיול סביב העולם ב 60 יום.
תל אביב – לונדון – לוס אנג'לס – סן פרנסיסקו – אוקלנד – כרייסטצארץ – הונג קונג – לונדון – תל אביב.
בין לבין, בהמון רצינות ועניין , אנחנו מתכננים את בר המצווה של מתן שמתקרב בצעדי ענק .
ושבועיים אחרי בר המצווה ...
אנחנו יוצאים להקיף את העולם!
