עיירות של אפריקאים - township

טאון שיפ

21.8.16

הבוקר קמנו לחורף אמיתי, קר וגשום.

בתכנון היה סיור אופניים בטאון שיפ (עיירות השחורים) וירידה בקורקנטים מהר השולחן.

כבר בבוקר היה לנו ברור שייתכן והתכניות ישתנו בהתאם למזג האוויר.

התחלנו את הבוקר בטאון שיפ קלהיצ׳יה במזרח קייפטאון. עיירת טאון שיפ ענקית של 1.8 מיליון תושבים.

לוהיסו קידם את פנינו והוביל אותנו תחילה אל בית הוריו. בית קטנטן בו הוא גדל עם הוריו, ארבעת אחיו ושני בני דודיו... הילדים קיבלו מושג על צפיפות מהי.

בכניסה לבית של לוהיסו אראל ראה ילדים משחקים בכדורגל מרופט ומיד הצטרף למשחק יחד איתם.

לוהיסו שהיה שחקן כדורגל בנבחרת קייפטאון עד שנפצע ונאלץ לפרוש, ארגן שני סלי פלסטיק שיהיו השערים ומינה את אראל לבחור את חברי קבוצתו מבין בילדים שהתקבצו ובאו.

כאן ההוכחה שכדורגל מחבר ילדים ללא הבדל שפה, צבע או דת.

לוהיסו נתן לנו הסבר על שפת הקוסו ולימד אותנו מספר מילים בשפה הזו וגם סיפר לנו על מנהגי השבט ממנו הוא מגיע בו כורתים את קצה האצבע לילדים בגיל חמש כדי לצרפם לשבט. אמרנו לו שיש לנו מנהג דומה לבנים בגיל שמונה ימים, ואז הוא הפתיע ואמר שהם עושים את אותו הדבר לבנים בגיל 21 😳.

המשכנו לתצפית על הטאון שיפ בה ראינו שיש אזורים יפים יותר ופחות במקום. לדברי לוהיסו לרכב עם האופנים קרתה תאונה ולכן עשינו סיור רכוב, מה שהתברר לטובה כי החל לרדת גשם.

משם המשכנו ל״בית״ של דודה שלו שלקחה אותנו לבקר בבית של חברתה.

קצת קשה לקרוא לפחון בו אין מים זורמים ושירותים ויש בו גג עם חורים - בית , אבל זה לא הפריע לגדל שם ילדים.... והאמת שהילדים שהיו שם בבית היו חמודים ביותר.

לילדים זה הספיק והמשכנו בדרכינו לכנסיה לראות שירת גוספל של יום ראשון.

בכנסיה שמעו שאנחנו מישראל וממש התרגשו שהגענו מארץ הקודש והעלו אותנו לבמת הכנסיה ושרו לנו ואיתנו שירים המהללים את ירושלים.

נתנו הסבר על עצמינו ועל השמות שלנו ושמענו שירים באנגלית ובשפת הקוסה

הייתה חוויה מדהימה, מצחיקה ומביכה כאחד.

לכנסיה אין סממנים נוצרים, מוזר ביותר...

מכיוון שהיה גשום ביותר החלטנו להמשיך לדרך היין.

התחנה הראשונה הייתה חוות גבינות כשרה למהדרין שם אכלנו ארוחת טעימות מעולה וקנינו גבינות להמשך הטיול.

התחנה השניה היתה חווה לימור שוקולד (השייכת לאותו היהודי ששייכת לו החוות גבינות.

טעימות שוקולד ושוקו לקינוח, יצאנו רוויים בסוכר.

חזרה למלון לקניה בסופר ועוד קצת בגדים לליהיא ואנחנו בדרך למפגש עם בני הדודים של אבא שלי, משפחת אנסטי במסעדת הבשרים אברון המעולה.

פגשנו את ארול וביתו טליה ואת זילה ובעלה.

היה נהדר!

קייפ התקווה הטובה

קייפ התקווה הטובה

19.8.16

קמנו מוקדם לארוחת בוקר טובה,בזמן שהדגים לשבת מתבשלים. עד שתלבשנו יעקב ניגש למאפיה הכשרה לקנות חלות ועגות לשבת.

היום אנחנו בדרכינו לקייפ התקווה הטובה שנחשבת כנקודה הדרומית מערבית ביבשת אפריקה.

התחלנו בחוף קמפס ביי שהוא אחד החופים היפים בקייפטאון (בהמשך התברר לנו שדודה זילה גרה במקום היפה הזה). בגלל שעכשיו חורף בדרום אפריקה החוף היה שומם ויפה, בקיץ זו עיירת נופש.

משם המשכנו להאוט ביי , עיירת דייגים, ממנה יצאנו לשייט לכיוון אי כלבי הים.

בתחילה חשבנו שזו מלכודת תיירים, אבל היה סיור נפלא ומעניין עם נופים יפים. אפילו מתן שרד את השייט בטוב יחסית ובלי להקיא.

המשכנו בנסיעה בדרך הנופית צ׳יפמן פיק, דרך של עשרה ק״מ עם נוף מרהיב המביאה אותנו לשמורת התקווה הטובה.

מיד עם הכניסה לשמורה הנהג עצר את הרכב ליש שני בבונים, צילמנו מעל עבר כי לא הבנו מה מחכה לנו בהמשך.

הגענו לכיוון פינת הכייף בה נפגשים (לכאורה) האוקיינוס האטלנטי עם האוקיינוס ההודי וזו הנקודה הדרומית מערבית ביותר של אפריקה.

עולים בפונדק ולוק לקצה הקייפ, קצת תמונות ואנחנו מחליטים ללכת למסלול על שפת הקיים עם נוף מדהים.

מתחילים את המסלול ורואים לפנינו זוג בבונים חולקים איתנו את השביל הצר 😜

ליהיא התחילה לבכות לברוח חזרה במעלה השביל ואני מיד אחריה, הבנים האמיצים המשיכו.

עלינו לרחבה המרכזית ומכל צידנו הוקפנו בבונים מכל הגדלים והמינים.

אחרי ההלם הראשוני התחלנו לצלם את הבבונים תחילה לבדם ובהמשך קיבלנו ביטחון ועשינו סלפי עם בבונים ....

הבנים חוזרים בדיוק שלהיא נכנסה שוב להיסטרית בכי בגלל בבון שממש התחכך בה.

הם מראים לנו את תמונות הבבונים שלהם מהמסלול ומתחילים בצילומי סלפי עם בבונים שנעמדים לתצלום ממש על פי בקשה.

מתחילים לרדת את הדרך למטה ברגל כדי לראות את הנוף המרהיב מסביב ומתן מתיישב לתמונה עם בבון ורוצה לתת לבבון כיף (כן ,  מטורף כמו שזה נשמע) ... האמא של הבבון לא כל כך אהבה את הרעיון והרגישה שמנסים לתקוף לה את הילד.

בתמורה היא החליטה לתקוף את הילד שלי....

נרשמה היסטריה ובכי אבל אראל יצא גיבור של העולם וקיבל פיצוי של מזכרת והכל שב על מקומו בשלום.

משם ממשיכים לסימון טאון לחוף לצפיה בפינגווינים. הולכים על מסלול עת לשפת המים ומתחתנו ומסביבנו עשרות פינגווינים מתוקים מכל הסוגים , הולכים, דוגרים עם ביצים או נכנסים ויוצאים מהמים, מרהיב!

תמונות מכל עבר שלא מצליחות להעביר את המראה המקסים ואנחנו ממשיכים לחוף ליד מדרש החניה כי קראנו טיפ בלמטייל שניתן לשחות שם עם פינגווינים...

הפינגווינים כנראה לא שמעו על זה😛

הווארד הנהג מתייעץ עם חבר מדריך טיולים והוא ממליץ להמשיך לחוף הבולדרס שם יש סלעים עגולים האופייניים לאיזור ו... פינגווינים מסתובבים חופשי על הדשא.

סלפי מהיר עם פינגווין ואנחנו בדרך חזרה הביתה לשבת.

מתרחצים מתלבשים וממהרים לבית הכנסת.

התארחנו אצל הרב לארוחת שבת והכרנו את הקהל המקומי, היה מעניין ונחמד.

אנחנו פוגשים המון משפחות ישראליות לכל אורך הטיול ובבית הכנסת פגשנו חברה של ליהיא מרחובות שלומדת בכיתה המקבילה... היינו צריכים לנסוע עד לבית בכנסת בקייפטאון כדי לפגוש שכנים מרחובות 😜

מתברר שהמשפחה של סבתא מרים משפחת אנסטי מאוד מוכרת וידועה בקייפטאון, כולם מכירים אותם.

בבוקר יעקב נתן הרצאה בבית הכנסת (שהיה מלא באורחים מישראל) , קידוש מפואר ואנחנו מטיילים על הטיילת היפה של סי פוינט.

אחה״צ אנחנו אוכלים את הדגים הטעימים שהכנו לשבת ובמוצ״ש מבלים בנמל ויקטוריה ואלברט.

שבת היתה נהדרת (מתן אמר שהיפה ביותר שהייתה לנו בחו״ל).

הר השולחן

הר השולחן

 18.8.16

נחתנו ביוהנסבורג אחרי טיסה של כתשע שעות שהייתה מפוצצת עד אפס מקום ומלאה במשפחות דתיות שכמונו חיכו לאחרי תשעה באב.

אספנו את המזוודות ואחרי שווידאו עם תעודות הלידה של הילדים. (שתרגמו מראש לאנגלית) שהילדים אכן שלנו נכנסנו רשמית לדרום אפריקה.

עוד טיסה קצרה ואנחנו בקייפטאון, שם פגשו אותנו הנהג הווארד והסוכנת מלאני.

נסיעה קצרה לדירה במלון הדירות ואנחנו מתחילים את הטיול.

מזג האוויר היה נהדר והומלץ לנו להתחיל בהר השולחן אשר בו מזג האויר והראות משתנים במהירות.

עלינו ברכבל המסתובב לראש ההר ועשינו סיור סביב ההר. על ההר ראינו שפני סלע חמודים ופגשנו מספר משפחות ישראליות.

משם המשכנו למוזיאון היהודי בקונפני גרדנס

היהודים הגיעו לקייפטאון במאה ה 18 , והתיישבו תחילה במרכז קייפטאון בקונפני גרדן.

המוזיאון יפה, עם תצוגות על היהודים בדרום אפריקה ותצוגה של מזרח אירופה.

בתחילת המוזיאון יש את בית הכנסת הראשון שבנו המהגרים.

הכל היה טוב עד שיעקב החליט לשבת על אחת המיטות בתצוגה ו... המיטה נשברה. חוסר נעימות מוחלט.

לאחר שסיימנו את הסיבוב במוזיאון ישבנו לארוחה קלה של פיצה ומרק בקפיטריה הכשרה.

לפני שיצאנו שאלנו שוב האם זה בית הכנסת שאליו התכוונו כשסיפרו לנו על המקום ואז התברר לנו שבצמוד נמצא בית הכנסת הגדול, אבל... הוא נסגר בארבע והשעה היתה ארבע ורבע.

ביקשנו יפה ופתחו מחדש את בית הכנסת לכבודנו.

זה בית כמסת ענק של 1600 מתפללים אשר משמש גם היום לשלוש תפילות ביום. בית כנסת מרשים ביותר.

בבית הכנסת הזה מתקיימות חופות ובר מצוות של אנשי הקהילה.

השעה כבר הייתה חמש, הרחובות החלו להתרוקן ולכן עשינו סיבוב קצר בשכונת בא קופ היפה עם הבתים הצבעונים.

גיחה קצרה לגרין מרקט בה מתקיים שוק מזכרות אפריקאיות. הבנים כבר נרדמו אבל אני וליהיא ירדנו לגיחה קצרה, הדוכנים כבר החלו להתקפל אז רכשנו מזכרת באחד הדוכנים וחזרנו לרכב.

משם נסענו להצטיידות רצינית בסופר עם האוכל הכשר ולארוחת בשרים מעולה (!) במסעדת אברון הכשרה.

הלכנו לישון שבעים מאוד ומרוצים.