אומגות בפטאיה

 אומגות בפטאיה 29/8/13

בנגקוק

הבוקר יצאנו לטיול אומגות בפטאיה ליד בנגקוק. את הטיול הזמנו מהמרכז למטייל תאילנד מה שאמר שאנחנו צריכים להגיע שוב למרכז למטייל.

אחרי שהבנו באיזה פקקים מדובר ניסינו לבקש שיבואו לאסוף אותנו מהמלון אבל ללא הצלחה.

הבחור בלמטייל הבטיח לי שבבוקר זה לא בעיה וזה ייקח חצי שעה בלבד. כבר שירדנו למטה להזמין מונית הבנו שיש בעיה כשהנהגים פשוט סרבו להביא אותנו לשם. בסופו של דבר החלטנו פשוט להיכנס למונית ולהתחיל לנסוע ורק אז להגיד לו להיכן אנחנו נוסעים.

כשבעל המונית שמע להיכן אנחנו נוסעים הוא ביקש סכום השווה ל36 שקלים והסכמנו מיד. כעשר דקות עמדנו בפקק רק כדי לצאת מהרחוב של המלון, אז הבנו שאין סיכוי שנגיע בזמן.

טלפונים הלוך ושוב למרכז למטייל תאילנד והנהג שלהם הסכים לפגוש את הנהג שלנו בדרך לפטאיה ליד שדה התעופה.

מגיעים לנקודת המפגש והמונית עוצרת על אי תנועה בעליה למחלף - הזוי.

אחרי עשרים דקות מגיע רכב ההסעות לאותה נקודה ואנחנו מועברים אליו.

מסתבר שאנחנו היחידים שנוסעים היום לאומגות ולכם לא ממש מובן לנו מדוע הרכב לא בא לאסוף אותנו מהמלון שלנו....

עוד שעה של נסיעה ואנחנו מגיעים לספארי בפטאיה אשר שם על צמרות העצים מתבצעת פעילות האומגות. מכיוון שהקבוצה שלנו קטנה מצרפים אלינו שני בחורים צעירים מדובאי.

יעקב ומתן חוששים מהם בהתחלה אבל אחרי שיחה קצרה הם מתגלים כשני בני תפנוקים מדובאי. ממותגים מכף רגל עד ראש ובעלי מכוניות ספורט בארצם (פרארי). אחד עובד בעסק של אבא שלו (הבאת כוכבי ספורט למשחקי ראווה בדובאי. לדוגמא-הבאת נדאל לדובאי) והשני עובד ממשלה.

הם מזמינים אותנו כמובן לבוא לבקר בארצם ואנחנו מחייכים ועונים שאולי יום אחד יתאפשר. על התקיפה בסוריה אנחנו נמנעים מלדבר...

מלבישים את כולנו בריתמות גלישה ובקסדות ואנחנו פוגשים את שני המדריכים שלנו ששוב דוברים, כמובן, כמה מילים בעברית (אבא,אמא,לשבת, רגליים למעלה, שמן בטטה ואת הדמות שנתנו להם הישראלים - קוף גדול וקוף קטן) וכמובן את השיר הישראלי המככב פה בתאילנד - אל המעיין בא גדי קטן.

אחרי הליכה לא פשוטה (עבור אמא) במעלה ההר ביער הגענו לפלטפורמה הראשונה ממנה גולשים (יש 22 פלטפורמות כאלו). הגלישה כיפית ביותר ועוברת בקלות לכולם למעט אחד החברים מדובאי שמאוד פחד!

מסיימים בארוחת צהריים בה אנחנו כרגיל אוכלים אורז לבן +שידרוג, פיתות שהבאנו מבית חב״ד.

עוד סיבוב בספארי שמתחת לצמרות העצים ואנחנו בדרך חזרה לבנגקוק לאיזור בית חב״ד בקוואסן-לחגוג יום הולדת לליהיא בבית חב״ד.

מראש הזמנו עוגה (הם הפתיעו אותנו בעוגה חלבית לכן נאכל אותה רק למחרת) ומתנה ממתן ואראל והיה כיף ושמח.

שוב פקקים בדרך למלון הדירות המצויין שלנו להשלמות של המירוץ למיליון וחסמבה.

קנצ׳אנבורי המשך

קנצ׳נבורי 28/8/13

יום רביעי

החלטנו להישאר יום נוסף בקנצ׳נבורי כדי לעשות שיט קיאקים על נהר הקוואי.

במהלך הטיול הזה עשינו מספר טיולי קיאקים (הלונג ביי ויאטנם, פנג נגה תאילנד וקיאקי ים בחוף המלון שלנו בקאו לאק) וזו הפעם הרביעית והאחרונה שמתוכננת לנו.

לא הזמנו כלום מראש כי היינו בטוחים שנראה הרבה הצעות במלון עצמו, אבל הופתענו שלא היו שום ברושורים והפקידות לא ממש רצו לעזור לנו.

בסופו של דבר מצאנו דרך האינטרנט בחור שמפעיל קיאקים על הנהר וקבענו איתו מסלול של 15 קילומטר בנהר (מה שהתגלה כטעות מאוחר יותר).

הגיע בחור עם שלושה קיאקים מקופלים בתיקים ומשאבה ידנית.

נסענו לנקודת ההתחלה ושם המדריך החל לנפח ידנית את שלושת הקיאקים.

יעקב ואראל בקיאק אחד, אני ליהיא ומתן בקיאק אחר והמדריך בקיאק משלו.

הנופים מסביב היו מדהימים אבל היצירה התגלתה כלא פשוטה מכיוון שלא היה כמעט זרם הנהר.

חצי הדרך הראשונה עברה בכיף אבל אז הבנו שיש עוד שבעה קילומטרים לפנינו. כדי להקל עליי המדריך החליף איתי קיאק, הוא חתר עבור מתן וליהיא ואני קיבלתי את הקיאק הקליל שלו. היה לי הרבה יותר קל אבל לקראת בסוף היה קשה לכולם,אפילו למדריך.

הטעות היתה שצריך לקחת מסלול של 7 ק״מ בלבד.

סיום המסלול היה בפיר המלון שלנו הנמצא ממש על שפת הנהר.

מקלחות ואנחנו בדרך למסעדה הטבעונית המצויינת מאתמול.

שוב טוק-טוק למסעדה (ששחט אותנו במחיר) והגענו למסעדה שמעל כולה ע״י אישה אחת שמבשלת כל מנה בנפרד.

הפעם הבהרנו שאנחנו רוצים מנות בלי חריף ועמדנו לראות כיצד היא מכינה את האוכל - היה מעניין.

מדהים לראות איך מכינים קערת מרק עם ירקות וטופו בחמש דקות בלבד והכל בווק אחד.

המחירים במסעדה היו זולים להפליא - חמישה שקלים למנה ושקל וחצי למנת אורז מלא (באופן מפתיע הילדים אהבו את האורז המלא), שייק פירות מעולה-ארבעה שקלים שלמים!

רמת החיים פה בקנצ׳נבורי מאוד זולה. אפילו הקולה והמים עולים פה גרושים.

האוכל היה מעולה וחזרנו למלון על מנת לחכות להסעה שתחזיר אותנו לבנגקוק.

הפעם חזרנו עם קבוצה של מטיילי תרמיל ישראלים בעלי מנת משכל נמוכה במיוחד.

במהלך הנסיעה המטורפת חזרה הנהג צפה בכל מיני דברים במיני אייפד שלו והתפללנו חזק שנגיע בשלום.

הגענו שוב לאיזור קוואסן לאיסוף את המזוודות שלנו מהמלון.

למזלנו סגרנו עם הנהג שהוא ימשיך איתנו למלון החדש בסוקומוויט כי גילינו שרב הנהגים לא מוכנים לנסוע לשם (בגלל הפקקים המרובים בדרך).

אחרי כמעט שעה של נסיעה בפקקים של בנגקוק הגענו למלון דירות מקסים.

קיבלנו דירה חדשה ויפה שמכילה הכל, אפילו מכונה ומייבש!

בלובי פגשנו שני בחורים ישראלים, המאבטחים של השגרירות, שמתאכסנים פה באופן קבוע.

ירדנו להצטייד ב 7/11 ונפלנו שדודים למיטות.