וולינגטון

31.10.11

וולינגטון

סגרנו ארבע שבועות לטיול, אייך הזמן רץ שנהנים. (אנחנו מתחילים לחשוב שחודשיים זה קצר מדי..)

את היום בילינו בנסיעה ארוכה לוולינגטון. הנסיעה שהיתה אמורה לקחת חמש שעות התרארכה לתשע (!) שעות כי עשינו מספר עצירות בדרך.

לאחר כשעתיים נסיעה עשינו עצירה לחביתות ליד ה. I site שם יעקב התעניין מה ניתן לעשות באיזור ואני הכנתי ארוחת חביתות טעימה. יעקב חזר ואמר שיש מקום בו ניתן לעשות flying fox שזה מעין אומגה שעושים בשכיבה והיא מגיעה למהירות של 160 קמ"ש.

נסענו לראות את המקום, קניון מדהים, עם דרך נוף שנראית כמו מגלויה.

לצערו הרב של יעקב אך אחד לא הסכים להצטרף אליו, ומכיוון שהוא לא רצה לעשות את זה לבד הוא ויתר. ( אנחנו ראינו באינטרנט פרסום לגבי האומגה באי הדרומי,  בנלסון, והחלטנו ששם אנחנו רוצים לעשות אומגה... שם עולה האטרקציה חצי מחיר...  ומגיעה ל100 קמ"ש בלבד - זה מספיק מפחיד עבורינו).

העצירה הבאה הייתה לחוף הים בעיירה לפני וולינגטון. יעקב והילדים יצאו לאסוף צדפים ואני הכנתי ארוחת צהריים מאוחרת.

בשעה חמש וחצי הגענו לוולינגטון (הילדים היו נהדרים - למעט אראל שמידי פעם קרצץ -  לאורך הנסיעה הארוכה וכל הדרך נהננו מאוסף השירים שיש באייפוד של מתן).

וולינגטון קיבלה את פנינו מנומנמת, שילוב של יום ראשון ושעה חמש וחצי (כל החנויות במדינה הזו נסגרות בחמש), אפילו בתי הקפה היו בשלב סגירה.

העיר יפיפיה.

  

התחלנו את הסיור בעליה, ברכבת השיניים, לראש הר ויקטוריה. זוהי רכבת כבלים ( כמו זו שבהונג קונג בויקטוריה פיק אליה נגיע בסוף הטיול.), שקרון אחד עולה והשני יורד במקביל. העליה אורכת כמה דקות בשיפוע רציני.

כשמגיעים למעלה מתגלה הנוף של כל וולינגטון ולמרגלות ההר משתרע גן בוטני יפה.

החלטנו לעשות את הדרך למטה ברגל דרך הגן הבוטני, דרך של כארבעים דקות.

בדרך למטה עברנו בבית קברות מהמאה הקודמת, שבניגוד למה שאנחנו מכירים שוכן בתוך גן פורח. על רוב המצבות יש פסלים ודמויות מה שמאוד עניין את אראל.

לפתע ראינו קבוצת מצבות כתובות בעברית משנת 1885-1892, בית קברות יהודי.

בית הקברות היהודי היה מופרד מעט מבית הקברות הנוצרי, והיו קבורים בו גברים, נשים וילדים קטנים.

הרבה מן הנפטרים נפטרו בשנת 1886,  מה שגרם לנו להבין שהייתה כנראה מגפה שהרגה רבים מבני הקהילה.

הקהילה הזו הייתה חלק מהחלוצים שהגיעו לניוזילנד בתום המלחמה בין הבריטים למאורים. למחרת למדנו במוזיאון טה פהפה בוולינגטון שבשנים אלו הגיעו המון מהגרים מארופה והכלכלה שיגשגה ( יצוא של צמר וזהב).

סיימנו את הטיול במבני הממשלה והפרלמנט, הכוללים את בית הפרלמנט שניקרא גם הכוורת בגלל צורתו שדומה לכוורת.

התחיל להחשיך וחזרנו לקראוון שהחננו בלב הדאון טאון בוולינגטון על מקום של שתי חניות (נזכיר שזה יום ראשון, העיר בהפסקה, ואפילו החניה במרכז העיר לא עולה כסף). מכיוון שבנקודת חניית הקראוון שלנו הייתה קליטת אינטרנט מצויינת ( הטובה ביותר שהייתה לנו עד כה בניוזילנד... זה היתרונות להיות בעיר גדולה) החלטנו לראות את המרוץ למיליון.

באותו היום בצהריים הכנתי בצק לעוגות שמרים, כך שיכולנו לראות את המרוץ למיליון ולהתענג על עוגות שמרים חמות מהתנור. היה נהדר.

החלטנו להחנות ללילה בחניה יבשה (חניה מחוץ לפארק הקראוונים) , ולרגע חשבנו להשאר ללון ברחוב בלב הדאון טאון.... אבל חששנו שפקח יסלק אותנו במהלך הלילה ולכן נסענו כמה דקות לחניה של מוזיאון הטה פהפה - המוזיאון המדהים של וולינגטון.

האמת היא שהקראוון ממש בנוי לחניה יבשה כי בעצם יש בו הכל!  מכיווון שבמהלך היום הכנו ארוחות רבות המים הטריים חלו לאזול לנו. את המים האפורים שחררנו בדיוק מעל פתח הביוב לגשמים בחניון ( לא ממש חוקי,  אבל היינו שם לבד) ואת המים הטריים תכננו למלא בתחנת דלק קרובה.

בבוקר קמנו לנו בנחת בצמוד לנמל של וולינגטון, ומכיוון שהמעבורת לאי הדרומי מתוכננת רק לצהרים החלטנו לבלות את הבוקר במוזיאון טה פהפה. החלטה נבונה ביותר.

המוזיאון היפה והאיטראקטיבי ביותר שפגשתי .

במוזיאון למדנו על שכבות כדור הארץ והסיבה להתפרצות הרי געש ורעידות אדמה, על מורשת המאורים כולל האפשרות להתלבש כמו המאורים לנסות את ריקוד המקלות ( כמו במרוץ למיליון הקודם) ולראות מקרוב בית מאורי עתיק, ולהבין יותר על הגירת עמי ברטניה בפרט ועמי ארופה בכלל לניוזילנד לאורך השנים.

במוזיאון מוצגת פרוכת עתיקה שנתרמה לבית הכנסת בוולינגטון ב 1895. בוולינגטון גרה קהילה קטנה של יהודים דתיים.

ראינו 2 סרטים עם כסאות זזים: אחד על התפרצות הר געש במעבה האדמה, והאחר על האטרקציות האקסטרימיות שעושים בניו זילנד. בנוסף היה סרט מדהים על ניוזילנד בעבר ובהווה. ( הכניסה למוזיאון חינם למעט הסרטים עם הכיסאות הזזים עליהם משלמים בנפרד) יש גם חלקים על התפתחות אופנת הנשים לאורך השנים והתפתחות המשחקים לאורך השנים.

מוזיאון מומלץ ביותר לא לוותר!

באחת בצהריים התייצבנו בתור לעליה למעבורת שתיקח אותנו לאי הדרומי. אנחנו בחרנו בעבורת אינטר איילנדר שהתאימה לנו בשעות וההבדל בינה לבין בחברה השניה של המעבורות לא היה משמעותי ( 16 דולר).

את הרכבים מחנים בבטן המעבורת ועולים לסיפון המפואר (הכולל איזור עם ספות, פינות משחק לילדים, חנות,  מסעדה ואפילו בית קולנוע - במחירים מופקעים), המעבורת גדולה והנסיעה די חלקה.

ניצלנו את הזמן לחוברות עבודה של הילדים... מה שלא שימח אותם כמובן.

כשתכננתי את הטיול המליצו לי לותר על האי הצפוני המדהים,  מזל שהחלטנו אחרת...

נהננו מהאי הירוק עם הכבשים והפרות בכל פינה,

גלשנו על דיונות חול,

ביקרנו בקצה העולם ( זו לפחות הייתה ההרגשה שהגענו לקצה האי הצפוני) וצפינו במפגש הימים (הים הטזמני והאוקינוס הפסיפי),

קפצנו ( חלקנו כמובן) מהמגדל באוקלנד,

צפינו בדולפינים בים הפתוח,

רחצנו בבריכות חמות,

ראינו בריכות בוץ מבעבעות מן האדמה,

בישלנו על אדים מהאדמה,

למדנו על המאורים בכפר המאורי (שם חיים המאורים עד היום),

ביקרנו בלוע הר געש אקטיבי - ראינו את המראות המדהימים שמענו את קולות הקיטור ושאפנו את הריחות החזקים שהוציא ההר,

שטנו ביאכטה,

שטנו בסירת ג'ט בואט ( אם כי את זה אני מניחה ניתן לעשות גם באי הדרומי),

וביקרנו בוולינגטון היפיפיה.

שלום לאי הצפוני וברוכים הבאים לאי הדרומי של ניוזילנד. נשמח אם תשארו איתנו גם בהמשך.

סוף שבוע באגם טאופו

28-29.10.11

סוף שבוע באגם טאפו

כאמור הגענו ביום חמישי לאגם טאפו שגם בו מתקיימת פעילות גאותרמית, כך שמכל כיוון אליו מסתכלים עולים אדים מן האדמה – מראה מרהיב.

התמקמנו בפארק קראוונים של חמישה כוכבים (פארקי המים מדורגים לפי כוכבים ממש כמו בתי מלון ), זה פארק ששייך לרשת בשם family park , שזה אומר: מקלחות מצוחצחות (!) פרטיות ויפות כולל תא מיוחד עם אמבטיה לרחצת ילדים קטנים (אראל שלנו כבר גדול ומתרחץ כמו הגדולים), מכבסה יפיפיה,  הכל יפה חדש ונקי, פארק מים חמים בצמוד לפארק הקראוונים המכיל  ברכות חמות פרטיות (לקחנו אחת כזו) בנוסף לברכות החמות הרגילות (הבריכות החמות אלו בריכות תרמיות של מים היוצאים ישר מן האדמה ומכילים מינרלים רבים) ואפילו מגלשת מים גבוהה ומהירה עם מים חמימים.

ביום שישי נסענו לראות את פתיחת הסכר במפלי הוקה, אבל לצערינו פיספסנו את פתיחת הסכר בכמה דקות כך שהחלטנו לחזור כשעתיים אח"כ לפתיחת הסכר הבאה.. בנתיים נסענו לראות את מפלי הוקה, מפלים אלו נחשבים כמפלי הניאגרה של ניו זינלד. הקשר בין הניאגרה פולס למפלים האלו מקרי בהחלט... J מפלים נחמדים ולא יותר.

נרשמנו לסירת ג'ט שנוסעת לכיוון הסכר והאשדים, הולבשנו במעלי גשם ארוכים (מעל מעילי הגשם שלנו) , חגורות הצלה ו... יצאנו לדרך. הסירה נוסעת במהירות של כ 85 קמ"ש , עושה סיבובים חדים ונוסעת בין הסלעים באשדים (רפידס). היה כייף לכולם.

מכיוון השכבישים כאן די ריקים החלטתי לנסות לנהוג בקראוון, הנסיעה הלכה די בקלות למעט העובדה שבמקום אחד התבלבלתי בכיוונים ונסעתי בימין במקום השמאל... L , כל זה לא היה נורא אלמלא הגיחה מכונית ממול... אבל סוף טוב הכל טוב, הפנתי את המכונית לנתיב הנכון והכל סודר... היה מפחיד אבל סודר. ואני שואלת את עצמי, בשביל מה לשלם כל כך הרבה כסף לאטרקציות מפחידות כשאני מספקת אטרקציה מפחידה בחינם (אם ננטרל את המחיר האסטרונומי של הקראוון )???   J

חזרנו בשעה שתיים לראות את פתיחת הסכר. עמדנו מעל הגשר (שהוא לא הנקודה האידיאלית לצפיה) ראינו את המים נשפכים לערוץ הריק וממלאים את הערוץ במים קוצפים. המשכנו ללכת לאורך הנהר לנקודת התצפית המסודרת (כמה דקות הליכה ביער) והגענו לנקודה ממנה רואים את כל הערוץ מלא במים. מראה יפה (אבל לא כזה שחייבים לחזור בשבילו לתצפית...).

חזרנו לפארק הקראוונים להשתכשכות בבריכות החמות והכייפיות. אנחנו יכולים לשבת כמו ג'מוסים שעות רבות בתוך הבריכות החמות.

השבת עברה עלינו בנעימים ובמנוחה (קריאת ספרים). ביום שישי אני מכינה את הארוחה ממש לפני כניסת השבת כך שהיא נשארת חמה גם לאחר התפילה והקידוש. ביום שבת בבוקר , הבנים מתפללים ואז אנחנו מתפנקים על ארוחה קרה של סמוק סלומון ודברים נוספים. השבת היו בנוסף גם חלות טריות ועוגה טריה – היה כייף.

הבוקר מתוכננת נסיעה א-ר-ו-כ-ה לעיר הבירה וולינגטון משם ניקח מעבורת לאי הדרומי.

שבוע טוב לכולם.

  

הר הגעש הפעיל WHITE ISLAND

27-28.10.11

הר הגעש הפעיל WHITE ISLAND

ביום השני להגעתנו לאוקלנד, בזמן הסיור במוזיאון אוקלנד , נגשה אלי אישה ששמעה שאני מדברת עברית עם הילדים, ואמרה לי "סוף סוף שומעים פה עברית", התחלנו לשוחח והיא המליצה לי בחום לבקר במקום שקוראים לו white island שזה הר געש פעיל על אי בלב הים. הפעם האחרונה שהר הגעש הזה התפרץ הייתה ב 2007, ויש בו פעילות געשית כל הזמן.

היא אמרה לי שזה מקום לא מוכר לחלוטין, ויש רק חברת טיולים אחת המורשית להגיע לאי בסירה ועוד מספר חברות המורשות לנחות לאי בהליקופטר. הילד שלה שעמד לידה אמר לי שהאי שייך לאבא שלו ואני חייכתי ושאלתי אותו האם יש להם אי פרטי, ואמא שלו השתיקה אותו.

לאחר שבררנו הסתבר שהאישה צדקה לחלוטין ויש אכן רק חברת טיולים אחת שמורשת להגיע לאי והוא אכן אי בבעלות פרטית של משפחת באואר משנת 1936. המשפחה קנתה אותו כי היא רצתה שיהיה לה הר געש ברשותה.

הטיול לאי יקר מאוד ולכן התלבטנו במשך כמה ימים האם לקחת את הטיול הזה או לוותר. כל מי שהיה שם (היו בודדים מן האנשים ששאלנו) אמר שהמקום מרהיב, אבל כאמור לא היו שם הרבה אנשים. בנוסף יום הטיול הזה מוריד לנו יום טיול מהאי הדרומי... אבל החלטנו לקחת את היום הזה להר הגעש.

ביום חמישי בבוקר קמנו בעיירה פקטנה ממנה יוצא השיט לאי והתייצבנו במרינה מוקדם בבוקר. מכיוון שההגעה והעגינה ליד האי לא פשוטה ותלויה במזג האוויר, הידיעה האם הטיול מתקיים מתקבלת בערב שלפני ב 19:00 כדי לוודא את תחזית מזג האוויר לבוקר שלמחרת.

נסענו ביאכטה מפוארת במשך שעה ורבע ובנוף יפיפה, כשברקע ראינו את האי המעשן (הר הגעש), כשהגענו קרוב מאוד לאי ירדנו לסירות גומי איתן הגענו עד לאי.

קיבלנו קסדות ומסכות גז לנשימה קלה על האי היכן שנזקקים ( האי המעשן מוציא הרבה גזים של גופרית, סולפית ויסודות אחרים שקשים לנשימה ישירה)

האי נראה כמו נחיתה על כוכב אחר (מארס או אולי מאדים), האדמה (החמה) היא בצבעים של צהוב, לבן, כתום, ירוק וורוד עם נקודות שונות שמהן יוצא עשן ומים חמים ואנחנו הולכים בין הנקודות האלו. קצת כמו הגהנום אבל יפיפה.

המראות מדהימים! והיופי בהר הגעש הזה הוא שבעצם כל ההר "קבור" מתחת למים וקצה ההר – הלוע הגעשי הוא זה שבעצם  נמצא על פני המים (האי) ולכן ההגעה עם הסירה היא ממש לראש הלוע.

אנחנו מתקדמים לקצה הלוע לתצפית על האגם הירוק המבעבע שנוצר בתוך הלוע (אלא בעצם מי גשמים שמתחממים מן הגזים הנפלטים מההר), הנשימה מתחילה להיות קשה , ההר מוציא המון עשן, וכולם משתעלים ושמים את מסכות הגז. לילדים קשה, הם משתעלים ומתקשים לנשום ואני מתרחקת איתם מלוע ההר.

המדריך מרים מהרצפה גושי לבה קרים שמצופים בצבעים שונים (צהוב, ורוד וירוק), ומסביר מעט על האי ומראה לנו את נקדות המדידה שהמדענים הציבו על האי כדי שיוכל לנבות רעידות אדמה עתידיות. על האי יש מצלמה המצלמת את האי מידי חצי שעה כדי להעביר  ליבשת את המראות .

אחרי שעה וחצי אנחנו חוזרים לסירות הגומי, הים סוער וההגעה לסירה קשה. היאכטה מתנדנדת ללא הרף, מתן ואראל מרגישים לא טוב. לאחר ההעלאת כל האנשים מהאי על היאכטה, מתחילים לנוע לכיוון היבשת.

אכלנו ארוחת צהרים וקצת נחנו ובשעה שלוש עגנו חזרה בעיר פאקטנה.

היה מדהים!!! גם לנו וגם לילדים.

אפשר ללמוד על הר געש, לראות תמונות, לקרוא בספרים, אפילו להבחן על התופעה – אבל אין כמו לראות את הדברים בעיניים, להרגיש אותם ותוך כדי כך ללמוד על התופעה.

נכון שהילדים מפסידים באופן עקרוני לימודים בבית הספר, אבל מה יכול להשתוות מבחינת לימוד להליכה על הר געש, ביקור בגייזר אמיתי, בריכת בוץ מבעבעת כדי ללמוד על התופעה...

אנחנו מרגישים שכמות הידע שהילדים קיבלו עד כה על חיות (חיות ים למיניהם כולל צפיה בטבע בחיות האלו, תולעים זוהרות ), טבע, גאות ושפל, הרי געש וכל המשתמע מכך, תרבויות אחרות (למדו על תרבות המאורים, ולמדו כמה מילים), ואפילו יהדות ויהודים במקומות אחרים בעולם – עולה על כל לימוד בכיתה בנושא כזה או אחר.

ואם כבר הגענו לנושא הלימודים הפורמליים, הילדים החלו לעשות את החוברות (למחאתם הרבה) אבל האמת היא שאנחנו מאוד מאוד עסוקים... מידי יום יש פעילות  ואנחנו לא ממש מוצאים את עצמינו יושבים זמן רב בתוך הקראוון.

אנחנו כבר שלושה שבועות וחצי מטיילים והזמן פשוט רץ. אנחנו מתחילים לחשוב ולהרגיש שחודשיים זה מעט מדי... והאידיאל הוא כמה חודשים טובים.

חשבנו שכשנגיע לניוזילנד הטיול יהיה יותר רגוע מבחינת אטרקציות וזמן, אבל המקום מדהים ואנחנו רוצים "להספיק" כמה שניתן ולגם להשתדל לא לפספס כלום... ולכן בנתיים אנחנו במרוצה (אנחנו מקווים שבאי הדרומי הדברים יזרמו יותר לאט).

פחדנו שלילדים ימאס, והמקומות יתחילו להראות להם (ולנו) אותו הדבר, שנהפוך להיות כהים לנוף המדהים מסביב, אבל בנתיים זה עדיין לא קרה. כל יום יש התרגשות למקום חדש ואחר (ניו זילנד זו מדינה מופלאה כזו שכל מקום שונה ומיוחד מהמקום האחר בו היינו ביום הקודם).

הנסיעות קצת ארוכות ולילדים קצת נמאס (הם היו מעדיפים להתעופף ממקום למקום במקום לנוע ברכב), אין עדיין מריבות ברכב למעט על הדיסק אותו כולם שומעים באותה השעה.

הילדים מתנהגים נפלא, אבל זו לא ממש הפתעה (הם כאלו כשאנחנו נוסעים לטיול), היחיד שמתפנק זהו אראל אבל גם זו לא הפתעה – הוא מתנהג כך גם בבית... ואני מניחה שאנחנו כולנו האשמים שנותנים לו להתפנק ככה. האחים שלו מפנקים אותו בטיול הזה עוד יותר מאיתנו.

אראל התעניין אם למאורים יש מלך ומלכה, מאז הביקור בלונדון הוא תחת ההשפעה החזקה של עניין המלכים והנסיכים (פשוט מזדהה איתם J ) והוא מאוד מעוניין לדעת האם יש גן ילדים של נסיכים או הם מבקרים בגן ילדים רגיל ואז אפשר להיות חבר של נסיך או נסיכה.... J.

את הקראוון הילדים וגם אנחנו מאוד אוהבים, כולם ישנים פה נהדר (עוד יותר טוב מבמוטלים בהם ביקרנו) אבל זה אולי משום שמגיע הערב אנחנו מותשים .

יעקב הוא זה שנוהג פה בקראוון, מתרגל נהיגה על משאית, אני עדיין לא מצאתי את האומץ לנהוג ברכב הזה.

השלווה והשקט טובים לנו, עד כה ונראה שהתקופה עוברת מהר מדי.

הלילה ישנו בכפר נופש שיש בצמוד אליו פארק מים חמים (!), יעקב ומתן הלכו הבוקר לבדוק את מצב הפארק (האם הוא שווה), והקטנים עדיין ישנים (השעה כמעט תשע בבוקר).

היום מתוכננת אטרקציה של נסיעה בסירת ג'ט מהירה , צפיה בסכר של מפלי הוקה, ובילוי בפארק המים פה בפארק.

בנוסף כמובן אפית עוגה וחלות לשבת.

קראנו באינטרנט שהייתה אזעקה ברחובות, אני מקווה שכולם היו רגועים והעניין עבר בקלות ( יש יתרונות לשהיה בניו זינלד, הכל פה רגוע שלו ושקט – התרגלנו והתמכרנו לשלווה הזו).

שבת שלום לכולם.

מערת תולעים זוהרות WAITOMO

25-26.10.11

מערת תולעים זוהרות WAITOMO

את הבוקר התחלנו בנסיעה ארוכה של כשלוש שעות למערות תולעים זוהרות WAITOMO .

הגענו למערות בשעות הצהרים והזמנו black water rafting  במערה לי ולמתן (הרפטינג במערה הוא רק מגיל 12 ומעלה ), ויעקב לקח את אראל וליהיא לסיור רגוע במערה בסירה.

אני ומתן הולבשנו בכמה שכבות של בגדי גלישה wet suit כולל גרבי גלישה ומגפיים וכמובן קסדה עם פנס, קיבלנו אבובים (כל אחד גולש על אבוב שחור) ונסענו לפתח המערה – מערת נטיפים פעילה. עשו לנו מעט אימונים (של קפיצה מעל מפל אחורה לנחל הקרוב) וצעדנו כחצי שעה צעידה לא קלה (לאמא היה קשה) לפתח המערה. הרפטינג במערה לא היה קל היה אבל היה כייפי ביותר, המים היו קרים אבל בגלל שכבות בגדי הגלישה לא היה קר מאוד. במהלך הראפטינג קפצנו פעמים מעל מפלים (קפיצה אחורה) ובחלק מהמערה היה צריך ללכת למרות הזרמים של המים. הייחוד היה שהמערה הייתה מלאה בתולעים זוהרות שזהרו בכחול על התקרה. הפעילות היא כשלוש שעות שהיו פעילות אמא – בן.

מדובר בתולעים שגרות בתוך מערות לחות /רטובות ויחודיות לניו זינלד, וברגע שמפחידים אותם הן מפרישות חומר זוהר. ברגע שנכנסים נראה כאלו התקרה מוארת בעשרות / מאות  לדים קטנים ומאירים באור כחלחל – מראה מאוד יפה ומיוחד.

באותו הזמן יעקב לקח את הילדים לסיור הרגוע במערה היפה יותר שמלאה בתולעים זוהרות.  זוהי מערת נטיפים מאוד יפה, את חלקה הם הלכו ברגל ובחלקה שטו בסירה. הם נהנו מאוד ואמרו שהחלק של השיט בסירה היה נראה כאילו לקוח מתפאורה בדיסנילנד (יעקב חשד שהם שתלו לדים בתקרה – אבל הכל טבעי לגמרי).

המשכנו בנסיעה לעיר ROTORUA  ללינה בפארק של רשת KIWI בעיר.

העיר רוטורואה זוהי עיר בעל מסורת ארוכת שנים של מאורים והייחוד שלה היא שיש בה פעילות גאותרמית מיוחד מאוד. מיד שנכנסים לעיר רואים אדים עולים מכל מקום וריח של גופרית מקדם את פניך בחלק הגאותרמי של העיר.

בעיר יש ברכות חמות בכל מיני צבעים כולל ברכות בוץ חמות.

התמקמנו בפארק קראוונים והלכנו לרחוץ בבריכה התרמית הפרטית בכפר (בריכה קטנה חמה מאוד שהיתה רק למשפחה שלנו). במקביל שמנו סיר ירקות לבישול באדים היוצאים מן האדמה (מעין תנור אידוי טבעי שיש בפארק הקראוונים הזה, כמו גם ברב הבתים בעיר) , שמנו בטטה ובצלים סגולים (זה מה שהיה לנו). כשיצאנו והתרחצנו במים הרותחים והמעולים שהיו שם  לקחנו את סיר האידוי לארוחת הערב שכללה דג סלומון במחבת עם ירקות מאודים. היה מעולה. המים שעולים מן האדמה נותנים לירקות טעם מצויין.

ביקור בכפר מאורי גאותרמי.

בעיר יש מספר אתרים בהם ניתן לראות את הפעילות הגאותרמית  ואנחנו בחרנו בכפר המאורי (שעדיין חי שם) שקוראים לו WHAKAREWAREWA. בין בתי הכפר הקטנים יש ברכות חמות מכל הסוגים והצבעים (ברכחות בוץ מבעבעות, ברכות עם מים צלולים ותכולים, ברכות בעלי גוון ירוק וברכות שהמים שמכילים סיליקה, גופרית ועוד מינרלים השאירו בהם צבעים כתומים צהובים). מכל מקום עולים אדים, וחלק מן האדמה שדורכים עליה חם מאוד.

התחלנו במופע מאורי משעשע בו רקדו לפנינו את ריקוד המקלות המפורסם (מהמרוץ למיליון) , ריקוד הכדורים (אותם רכשנו בסוף כדי להתאמן גם בבית) והפחידו אותנו עם הלשון בחוץ (הדרך המאורית להכנת הגוף לקרב). לאחר המופע לקחו אותנו לסיור מאורגן בן שעה בכפר. ההסטוריה של המאורים מעניינת מאוד (הם באו מטהיטי, אבל כנראה במקור מדרום אמריקה – אם כי אין לכך תיעוד) , המדריך שלנו הוא צאצא של צ'יף השבט וכנראה יהיה אחד ביום מן הימים (אם כי אין לו מושג אייך ומה הוא יעשה בתור צ'יף כיום יש לו חווה לגידול ירקות והוא נראה כאחד האדם), והוא סיפר לנו שעד לפני שלושים שנה הניוזינלדים האנגלים לא הרשו לדבר מאורית כך שהשפה כמעט נשכחה. בשנת 1987 המדינה החליטה שצריך להחזיר את המסורת ומאז נפתחו גנים ובתי ספר בשפה המאורית, יש בגרות בשפה המאורית ואת כל האתרים והמסורת המאורית הפכו לאתרי תיירות מפותחים.

הכפר הועבר למקום אחרי התפרצות הר הגעש הסמוך ב 1886 מתוך מחשבה שהאיזור הגאותרמי יביא הרבה תיירות למקום (הצ'יף צפה נכון את הבאות). הם הראו לנו את "התנור" בו הם מבשלים (עוף מהמקפיא כשעה, ירקות כרבע שעה) שזה בעצם קופסת עץ שיושבת מעל בריכה מבעבעת והאדים מבשלים את האוכל. אנשי הכפר משתמשים בתנורים האלו מידי יום להכנת האוכל שלהם, את האוכל שמים בבוקר ובאים לקחת כשחוזרים מן העבודה, האוכל לעולם לא נשרף ולא מתייבש. את הירקות הם שמים בשק בד וטובלים בבריכות החמות ל 5-15 דקות לבישול שהופך אותם לטעימים ביותר (טעמנו תירס מעולה), וגם את איזור האמבטיות של הכפר שם הם מתרחצים ביחד מידי יום (בשעת סגירת הכפר למבקרים – שעה חמש – מתחילות המקלחות של תושבי הכפר). היה מרתק. בסוף הסיור הלכנו לצפות בגייזר המתפרץ שיש בכפר. הגייזר מתפרץ כעשרים פעם ביום, אך לא יודעים אף פעם את השעה המדוייקת. חיכנו כרבע שעה להתפרצות של הגייזר הגדול והגייזר לידו (ברגע שהגייזר הקטן מתחיל להתפרץ יודעים שההתפרצות הסמוכה תקרה בקרוב) היה מעניין ויפה מעין מזרקה אדירה בגובה של 25 מטר  של מים שיוצאים מן האדמה בנקודת רתיחה שלהם ומתקררים בחוץ, עם רססי מים שהגיעו עד אלינו (ולא עמדנו ממש קרוב).

משם המשכנו להר של רוטורואה לרכבל לתצפית על העיר ולגלישה בקרוניות במורד ההר.

עלינו ברכבל לקצה ההר, ומשם גלשנו בקרוניות במורד ההר  - היה כייף ביותר (מאוד דומה למגלשת הרים, רק שבמקום להיות על מסילה גולשים על שביל  / כביש צר וצריך לכוון את הקרונית) וחזרנו על הגלישה פעמים במסלולים שונים.

יעקב , מתן ואראל החליטו שהם רוצים לעלות על ה sykswing במקום, שזה מתקן בו קושרים את השלושה בתוך מתקן עגול עם כיסאות בפנים. לאחר מכן מושכים את המתקן חמישים מטר לגובה ופשוט... משחררים מול הנוף המדהים הנשקף מההר. את צרחות ההנאה והפחד שמענו (אני וליהיא) וליהיא למרחוק , אם כי מתן היה הגיבור ביותר.

נעצרנו בפארק של העיר (בו יש בריכות חמות ומתקנים לילדים) למשחק ולארוחה חמה של מרק וקוסקוס מול הנוף הירוק של הפארק.

הילדים לבשו  פיג'מות ואנחנו החלטנו שלמרות שירד החושך נתחיל בנסיעה לעבר היעד הבא שלנו – העיירה פאקטנה – ממנה יוצא סיור להר הגעש הפעיל באי בלב הים.

בשעה חמש נסגרות כל החנויות בניוזינלד (למעט הסופרים) ובשעות החשכה אין נפש חיה ברחוב או בכביש – מראה מרתק של מדינה בהפסקה.

כייף ריינג'ה גלישה בחול וצפייה בדולפינים

21-22-23-24.10.11

ביום שישי לקחנו את הקראוון, ונסענו צפונה כשלוש שעות. הנסיעה כולה בתוך נוף ירוק ירוק עם פרות והמון כבשים לאורך כל הדרך. הצמחיה נראית כמו צמחיה טרופית , ירוקה בטרוף (קצת כמו צמחיה מלאכותית שעושים בדיסנילנד) קשה להאמין אבל כל זה ממש אמיתי. בדיוק כמו שחושבים כשמדמיינים ניו זינלד.

עוד דבר מפתיע הוא שמחוץ לאוקלנד אין כמעט יהודים, אנשים (ילדים ומבוגרים כאחד) מתעניים כל הזמן מה זה "הדברים המשונים" (הכיפות ) שהבנים חובשים על הראש ולמה, וגם מופתעים מהעובדה שאנחנו באנו כל הדרך מישראל.

הגענו לאתר נופש שנקרא BAY OF ISLANDS  שכמו שהוא נקרא , מדובר על מפרץ עם המון איים (רובם לא מאויישים). נעצרנו בפארק שמשקיף על מפלי אורורה. פארק פרטי וקטן עם נוף מדהים וסירות קיאקים לשימוש אורחי הפארק, בריכה (קפואה) וכמובן טרמפולינה איכותית.

חנינו את הקראוון ממש על קו המים, התחברנו לחשמל, ויצאנו לתור את הפארק.

לקחנו סירות קיאק ושטנו למפל (אבא עם אראל וליהיא, אמא ומתן כל אחד בקיאק נפרד), שיט כייפי לא קשה עם נוף מדהים.

חזרנו לפארק למקלחות, ובישול לשבת.

קיבלנו את פני השבת בתפילה , נרות ואוכל ופרשנו לישון.

ברגע שהחושך יורד , הפארק מחשיך כולו למעט המקלחות, והקבלה כך שצריך לקחת את זה בחשבון.

למחרת בבוקר קמנו והאגם שישנו לצידו נסוג אחורה בצורה רצינית, מסתבר שזו נקודה של גאות ושפל מאוד ברורה וניתן לשוט רק אחה"צ למספר שעות בודדות. היה מעניין לראות את הגאות והשפל באופן כל כך ברור (הילדים היו מופתעים).

בילינו את השבת בטיול רגלי לראש המפלים, ומנוחה בפארק הקראוונים .

כייף רינג'ה – הקצה הצפוני של ניו זינלד – סוף העולם

קמנו מוקדם כדי להצתרף לטיול מאורגן לכייף הצפוני של ניוזינלד CAPE RENGA  (לקראוונים מהשכרה אסור לנהוג בדרך הזו), להפתעתנו הטיול היה מלא עד אפס מקום (כולם תיירים, רובם מסין או הודו)

את הבוקר התחלנו בנסיעה ממש על קו המים בתוך הים (זו הסיבה שאסור לקראוונים שכורים ליסוע שם, מפחת להתחפרות בחול), הדרך לכייף היא בכביש מס.1 של ניוזינלד שהוא בעצם חוף ים (!). נוסעים על חוף הים ממש בתוך המים. מצחיק שזה מוגדר כביש מהיר של ניוזינלד (אבל המכוניות נוסעות עליו במהירות של 100 קמ"ש). הנוף מקסים.

לקראת סוף הנסיעה, הנהג עצר את המכונית בלב שום מקום לרגלי דיונות חול אדירות, הוציא גלשים מתא המטען והתנסנו בגלישה על חול (כמו שהיה במרוץ למיליון).

בשלב ראשון כל אחד מקבל גלשן משלו , ואז צריך לטפס הר חולי מאוד מאוד גבוה (זה השלב ה-ק-ש-ה), כשמגיעים למעלה מקבלים קצת סחרחורת מהגובה ומהשיפוע התלול ביותר אותו צריך לגלוש על הבטן עם הראש למטה!

המדריך עומד ומסביר והאנשים מתחילים לגלוש אחד אחד, יעקב גולש במשפחה שלנו ראשון ואח"כ אראל יורד בטיסה! כל האנשים עומדים ומביטים ומוחאים לו כפיים ואז אני רואה שבמקום להעצר בסוף החול הילד ממשיך לגלוש לעבר המים ומתגלגל כמה פעמים! (אני למעלה ולא מאמינה שזה הילד שלי שם למטה). יעקב אוסף אותו כשכל האנשים מריעים לו (בטח , זה לא הילד שלהם, מה איכפת להם..) על האומץ. אראל רטוב ומלא בוץ אבל גיבור להפליא. רק דמעות שקטות יורדות לו על הלחיים.

מתן גולש נפלא.

אני וליהיא מבקשות שיתנו לנו לעבור כדי שנוכל לרדת מהר. ליהיא ראשונה יורדת בגבורה ואח"כ אני (מזל שלא היה לנו זמן לחשוב...). הגלישה מאוד מהירה וצריך להזהר לעצור לפני המים, אני נעצרת בשניה אחרונה. ליהיא גולשת נהדר.

אנחנו מחליפים לאראל בגדים ומחזירים אותו לאוטובוס למנוחה וצפיה על האחרים מתוך האוטובוס. לסרוגין אנחנו עולים שוב וגולשים שוב במורד ההר (מתמלאים בחול בכל מקום אפשרי).

אחרי שכולם מתנקים (כמה שאפשר) אנחנו ממשיכים לקצה הצפוני שלשמו נסענו. בקצה הצפוני נפגשים האוקינוס השקט והים הטזמני ומאוד יפה לראות את מפגש הגלים משני הכיוונים השונים. בקצה יש מגדלור יפה ונקודת מרחק למספר נקודות בעולם - יש אכן הרגשה של סוף העולם. הנוף מסביב מדהים.

את הדרך חזרה אנחנו עושים בדרך נופית, הנסיעה קופצנית ונהג האוטובוס לא מרחם, היה לא קל לילדים.

בדרך חזרה עוצרים ביער עצי קאורי , שהם עצים גדולים וגבוהים (כמו עצי הסקוייה שבארה"ב ) וגילם קרוב לאלף שנה. נחמד  - לא מאוד מרשים.

בשעה חמש וחצי חזרנו חזרה לפארק, עייפים. הטיול היה יפה, אבל במתכונת של מלכודת תיירים קלאסים (מזכיר את הטיולים המאורגנים במזרח הרחוק).

חזרנו לפארק לארגונים של כביסה, ונסיעה לסופרמרקט שזו חוויה בפני עצמה. הכנו רשימה מפורטת ויצאנו לקניות עם רשימת המוצרים הכשרה של ניוזינלד. ברשימה יש כ 2700 מוצרים אבל בפועל בסופר ניתן למצוא רק חלק קטן מהרשימה.

קניות לפי רשימה כזו לוקחות המון זמן, אבל החלטנו למצוא פעם אחת את המוצרים שאנחנו צריכים ואותם (בדיוק)  נמשיך לקנות שוב ושוב (כי בלתי אפשרי למצוא מחדש כל פעם מוצרים אחרים – זה לוקח המון המון זמן). יצאנו עם מגוון רחב של דברים כדי שנוכל לאכסן חלק בתא המטען ולהוציא כל פעם שאנחנו צריכים (כך נוכל לעצור בסופר לעתים רחוקות יותר). ממתקים לילדים יש מעט מאוד (לשמחתנו הרבה, כי אם היינו ממשיכים לאכול מתוקים כמו שאכלנו בקלפורניה, שם היו המון דברים כשרים, לא היינו נכנסים בדלת הקראוון J ).

לילה , הכל חשוך, רק במרכז הפארק כולם יושבים מול הטלווזיה. מתקיימת אליפות העולם ברוגבי  (שמתקיימת פעם בארבע שנים, כמו מונדיאל) והשנה מתקיימת בניו זינלד והנבחרות שהגיעו לגמר הם ניוזינלד וצרפת).  אנחנו מצטרפים למסיבה וצופים  (בלי להבין ממש את כללי המשחק) במשחק הרוגבי המותח. נבחרת ניו זילנד זוכה וכולם שמחים ושותים (בכלל, כמויות הבירה ששותים הניו זינלדים לא הגיוניות).

שיט לצפיה בדולפנים

הבוקר אנחנו יוצאים לשיט בצפיה בדולפינים בתוך BAY OF ISLANDS.

יוצאים להפלגה , שנראית לא מבטיחה בהתחלה, אבל אז הגיעו הדולפינים בלהקות, והיה מרתק לראות אותם. לאורך ההפלגה ראינו להקות דולפנים מספר פעמים ובכל פעם עצרו את הסירה והסבירו על סוג הדולפינים ועל חייהם. היה מעניין ויפה.

במהלך ההפלגה חולפים על פני איים רבים, רובם לא מיושבים, ולבסוף עוצרים למנוחה באחד מהאיים האלו. הנוף נראה כאילו מדובר באי בתיאלנד – חול, מים כחולים, סלעים זקורים מתוך המים וירוק מסביב – מקסים.

להפתעתנו בקפיטריה הקטנה על האי מצאנו קרקרים של בייגל בייגל עם הכשר הבד"ץ (שאפילו בסופרים הגדולים לא מצאנו), קנינו כמובן שתיים כדי שיהיה לנו לפעם הבאה.

חזרנו, והתחלנו את הנסיעה דרומה לכיוון מערות התולעים הזוהרות WAITOMO

הקראוון

הקראוון

בגדול הקראוון פיצפון, אבל... מאוד מרווח (עד כמה שזה נשמע מצחיק)

אוטו עם בית על הגב שיש בו הכל.

מיטות (מאוד מאוד נוחות), שולחן (כתיבה / אוכל), מטבח מאובזר (תנור, גרילר, גז, מיקרו, טוסטר, קומקום, כלים וכו'), מקלחת ושרותים, ארונות בשפע, טלויזיה וDVD , מערכת שמע מעולה, שולחן קמפינג + כיסאות כדי שנוכל לאכול בחוץ.

קבלת הקראוון לוקחת מספר שעות בהם מסבירים לנו את כל הפרטים הטכניים על הקראוון , וגם מסדרים את כל הדברים בארונות הקראוון.

להפתעתנו כל הכבודה שהבאנו נכנסה לארונות הקראוון ברווחה כולל האוכל שסחבנו.

כשהזמנו את הקרוון ביקשנו כלים חדשים מכיוון שאנחנו אוכלי כשר ולהפתעתינו הם נענו לבקשה וחיכו לנו כלים חדשים בניילון. אנחנו משתדלים להשתמש בצלחות חד פעמיות כדי לחסוך שטיפת כלים, אבל כמו שהזהירו אותנו הכלים החד פעמיים פה לא בשפע וניתן למצוא אותם בעיקר בסופרים גדולים, והם עולים המון כסף.

ננסה לענות על כל השאלות

אייך הקראוון ?אחרי שלושה ימים , לא ברור לנו אייך חשבנו לטייל אחרת –מאוד מאוד נח

הכל נכנס? צריך להיות מסודרים ולדאוג שהדברים יהיו בתוך הארונות כדי להרגיש בבית. אני חושבת שבאף מלון /מוטל הדברים לא היה לנו מקום לכל הדברים כמו פה. כל המזוודות הריקות נכנסו לתא המטען .

מרווח? קשה להגיד, אבל ההרגשה מאוד נוחה כי לכל אחד ולכל דבר יש את המקום שלו.

יתרונות? לא צריך לפרוק ולארוז, ניתן לעצור לצהריים בצד הדרך ולבשל, פוגשים אנשים נחמדים בפארקי הקראוונים (הילדים התחילו לדרג את הפארקים לפי רמת הטרמפולינה שיש בכל פארק, כמו כל הילדים זה הדבר הראשון שהם בודקים), הפארקים נמצאים בדר"כ במקומות עם נוף מדהים (מפל מול העינים שקמים, חוף ים /אגם), אם למשהו חסר משהו בנסיעה פשוט קמים ולוקחים, קמים בבוקר ואפשר פשוט ליסוע, שרותיים בתוך הקראוון , מיטות מרווחות ונוחות מאוד מאוד (הילדים ישנים במיטה מעל תא הנהג ואנחנו מתרווחים במיטה האחורית 2X2 מטר).

חסרונות? כמובן, הכל בקטן. עדיין לא התקלחנו בתוך הקראוון , אז נדרש לצאת למקלחות בפארק (שהן בדר"כ מסודרות מאוד וגם נקיות ) ותמיד עדיף להתקלח בקראוון – מה שנראה לי שאני וליהיא נעשה בקרוב מאוד (לבנים לא מפריע לצאת למקלחות). אתה בעצם צריך לנהוג על משאית (בנתיים רק יעקב נוהג על הדבר הזה) ונוסיף לזה את צד שמאל – לא קל בימים הראשונים. הכלים מקרקשים בכל נסיעה (לומדים להתרגל לזה).

מי מטפל בקראוון (ריקון מים אפורים, מילוי מים נקיים, ריקון שרותיים)? אז ככה, מכיוון שנדרשים שני אנשים לריקון השרותיים (מיכל פלסטיק עם מים כחולים של שרותיים כימיים) כי זה כבד, אני ויעקב עושים זאת יחד (!) זו פעולה מאוד מאוד פשוטה שלוקחת כדקה. את ריקון המים האפורים (חיבור צינור אפור לפתח) ומילוי מים טריים (הכנסת צינור מים לפתח המים הטריים) וחיבור החשמל, אנחנו עושים במקביל.

כל הטיפול בקראוון לוקח כחמש דקות בממוצע ואנחנו עדיין לא מתורגלים מספיק.