25-26.10.11
מערת תולעים זוהרות WAITOMO
את הבוקר התחלנו בנסיעה ארוכה של כשלוש שעות למערות תולעים זוהרות WAITOMO .
הגענו למערות בשעות הצהרים והזמנו black water rafting במערה לי ולמתן (הרפטינג במערה הוא רק מגיל 12 ומעלה ), ויעקב לקח את אראל וליהיא לסיור רגוע במערה בסירה.
אני ומתן הולבשנו בכמה שכבות של בגדי גלישה wet suit כולל גרבי גלישה ומגפיים וכמובן קסדה עם פנס, קיבלנו אבובים (כל אחד גולש על אבוב שחור) ונסענו לפתח המערה – מערת נטיפים פעילה. עשו לנו מעט אימונים (של קפיצה מעל מפל אחורה לנחל הקרוב) וצעדנו כחצי שעה צעידה לא קלה (לאמא היה קשה) לפתח המערה. הרפטינג במערה לא היה קל היה אבל היה כייפי ביותר, המים היו קרים אבל בגלל שכבות בגדי הגלישה לא היה קר מאוד. במהלך הראפטינג קפצנו פעמים מעל מפלים (קפיצה אחורה) ובחלק מהמערה היה צריך ללכת למרות הזרמים של המים. הייחוד היה שהמערה הייתה מלאה בתולעים זוהרות שזהרו בכחול על התקרה. הפעילות היא כשלוש שעות שהיו פעילות אמא – בן.
מדובר בתולעים שגרות בתוך מערות לחות /רטובות ויחודיות לניו זינלד, וברגע שמפחידים אותם הן מפרישות חומר זוהר. ברגע שנכנסים נראה כאלו התקרה מוארת בעשרות / מאות לדים קטנים ומאירים באור כחלחל – מראה מאוד יפה ומיוחד.
באותו הזמן יעקב לקח את הילדים לסיור הרגוע במערה היפה יותר שמלאה בתולעים זוהרות. זוהי מערת נטיפים מאוד יפה, את חלקה הם הלכו ברגל ובחלקה שטו בסירה. הם נהנו מאוד ואמרו שהחלק של השיט בסירה היה נראה כאילו לקוח מתפאורה בדיסנילנד (יעקב חשד שהם שתלו לדים בתקרה – אבל הכל טבעי לגמרי).
המשכנו בנסיעה לעיר ROTORUA ללינה בפארק של רשת KIWI בעיר.
העיר רוטורואה זוהי עיר בעל מסורת ארוכת שנים של מאורים והייחוד שלה היא שיש בה פעילות גאותרמית מיוחד מאוד. מיד שנכנסים לעיר רואים אדים עולים מכל מקום וריח של גופרית מקדם את פניך בחלק הגאותרמי של העיר.
בעיר יש ברכות חמות בכל מיני צבעים כולל ברכות בוץ חמות.
התמקמנו בפארק קראוונים והלכנו לרחוץ בבריכה התרמית הפרטית בכפר (בריכה קטנה חמה מאוד שהיתה רק למשפחה שלנו). במקביל שמנו סיר ירקות לבישול באדים היוצאים מן האדמה (מעין תנור אידוי טבעי שיש בפארק הקראוונים הזה, כמו גם ברב הבתים בעיר) , שמנו בטטה ובצלים סגולים (זה מה שהיה לנו). כשיצאנו והתרחצנו במים הרותחים והמעולים שהיו שם לקחנו את סיר האידוי לארוחת הערב שכללה דג סלומון במחבת עם ירקות מאודים. היה מעולה. המים שעולים מן האדמה נותנים לירקות טעם מצויין.
ביקור בכפר מאורי גאותרמי.
בעיר יש מספר אתרים בהם ניתן לראות את הפעילות הגאותרמית ואנחנו בחרנו בכפר המאורי (שעדיין חי שם) שקוראים לו WHAKAREWAREWA. בין בתי הכפר הקטנים יש ברכות חמות מכל הסוגים והצבעים (ברכחות בוץ מבעבעות, ברכות עם מים צלולים ותכולים, ברכות בעלי גוון ירוק וברכות שהמים שמכילים סיליקה, גופרית ועוד מינרלים השאירו בהם צבעים כתומים צהובים). מכל מקום עולים אדים, וחלק מן האדמה שדורכים עליה חם מאוד.
התחלנו במופע מאורי משעשע בו רקדו לפנינו את ריקוד המקלות המפורסם (מהמרוץ למיליון) , ריקוד הכדורים (אותם רכשנו בסוף כדי להתאמן גם בבית) והפחידו אותנו עם הלשון בחוץ (הדרך המאורית להכנת הגוף לקרב). לאחר המופע לקחו אותנו לסיור מאורגן בן שעה בכפר. ההסטוריה של המאורים מעניינת מאוד (הם באו מטהיטי, אבל כנראה במקור מדרום אמריקה – אם כי אין לכך תיעוד) , המדריך שלנו הוא צאצא של צ'יף השבט וכנראה יהיה אחד ביום מן הימים (אם כי אין לו מושג אייך ומה הוא יעשה בתור צ'יף כיום יש לו חווה לגידול ירקות והוא נראה כאחד האדם), והוא סיפר לנו שעד לפני שלושים שנה הניוזינלדים האנגלים לא הרשו לדבר מאורית כך שהשפה כמעט נשכחה. בשנת 1987 המדינה החליטה שצריך להחזיר את המסורת ומאז נפתחו גנים ובתי ספר בשפה המאורית, יש בגרות בשפה המאורית ואת כל האתרים והמסורת המאורית הפכו לאתרי תיירות מפותחים.
הכפר הועבר למקום אחרי התפרצות הר הגעש הסמוך ב 1886 מתוך מחשבה שהאיזור הגאותרמי יביא הרבה תיירות למקום (הצ'יף צפה נכון את הבאות). הם הראו לנו את "התנור" בו הם מבשלים (עוף מהמקפיא כשעה, ירקות כרבע שעה) שזה בעצם קופסת עץ שיושבת מעל בריכה מבעבעת והאדים מבשלים את האוכל. אנשי הכפר משתמשים בתנורים האלו מידי יום להכנת האוכל שלהם, את האוכל שמים בבוקר ובאים לקחת כשחוזרים מן העבודה, האוכל לעולם לא נשרף ולא מתייבש. את הירקות הם שמים בשק בד וטובלים בבריכות החמות ל 5-15 דקות לבישול שהופך אותם לטעימים ביותר (טעמנו תירס מעולה), וגם את איזור האמבטיות של הכפר שם הם מתרחצים ביחד מידי יום (בשעת סגירת הכפר למבקרים – שעה חמש – מתחילות המקלחות של תושבי הכפר). היה מרתק. בסוף הסיור הלכנו לצפות בגייזר המתפרץ שיש בכפר. הגייזר מתפרץ כעשרים פעם ביום, אך לא יודעים אף פעם את השעה המדוייקת. חיכנו כרבע שעה להתפרצות של הגייזר הגדול והגייזר לידו (ברגע שהגייזר הקטן מתחיל להתפרץ יודעים שההתפרצות הסמוכה תקרה בקרוב) היה מעניין ויפה מעין מזרקה אדירה בגובה של 25 מטר של מים שיוצאים מן האדמה בנקודת רתיחה שלהם ומתקררים בחוץ, עם רססי מים שהגיעו עד אלינו (ולא עמדנו ממש קרוב).
משם המשכנו להר של רוטורואה לרכבל לתצפית על העיר ולגלישה בקרוניות במורד ההר.
עלינו ברכבל לקצה ההר, ומשם גלשנו בקרוניות במורד ההר - היה כייף ביותר (מאוד דומה למגלשת הרים, רק שבמקום להיות על מסילה גולשים על שביל / כביש צר וצריך לכוון את הקרונית) וחזרנו על הגלישה פעמים במסלולים שונים.
יעקב , מתן ואראל החליטו שהם רוצים לעלות על ה sykswing במקום, שזה מתקן בו קושרים את השלושה בתוך מתקן עגול עם כיסאות בפנים. לאחר מכן מושכים את המתקן חמישים מטר לגובה ופשוט... משחררים מול הנוף המדהים הנשקף מההר. את צרחות ההנאה והפחד שמענו (אני וליהיא) וליהיא למרחוק , אם כי מתן היה הגיבור ביותר.
נעצרנו בפארק של העיר (בו יש בריכות חמות ומתקנים לילדים) למשחק ולארוחה חמה של מרק וקוסקוס מול הנוף הירוק של הפארק.
הילדים לבשו פיג'מות ואנחנו החלטנו שלמרות שירד החושך נתחיל בנסיעה לעבר היעד הבא שלנו – העיירה פאקטנה – ממנה יוצא סיור להר הגעש הפעיל באי בלב הים.
בשעה חמש נסגרות כל החנויות בניוזינלד (למעט הסופרים) ובשעות החשכה אין נפש חיה ברחוב או בכביש – מראה מרתק של מדינה בהפסקה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה