9-10-11.10.11
עולם הים, סנטה מוניקה, מליבו, דיסנילנד ואדוונצ'ר פארק.
עולם הים
במילה אחת - פארק (ולא יותר).
מוטו הפארק – נרטיב אתכם, נשפוך עליכם מים בדליים, תצרחו משמחה, תצרחו מקור... לא משנה הכי חשוב שתצרחו.
האמת אנחנו (רב המשפחה) התאכזבנו.
הגענו ביום ראשון בחודש של הלוואין כך שהפארק היה מלא בילדים קטנים מחופשים, בהופעות של דמויות הלוואין וגם בחלוקת ממתקים (הממתקים כולם היו כשרים עם או יו איזה כייף) לילדים.
כשהגענו התחלנו ברכבת ההרים של אטלנטיס – המתקן הכי נחמד בפארק (אם לא היחיד) כמובן שנרטבים כהוגן.
משם המשכנו להופעה של אריות הים, נחמד אם כי הילדים ממש רחמו על החיות (לאורך כל היום) והם מעדיפים לראות אותם בטבע.
הבעיה הגדולה היה המתקן של האבובים. שלחנו שתי משפחות לפנינו לפארק (משפחת פלוצניק היקרה J וגם משפחת אונגר J ) – לא יכלתם להזהיר אותנו שמדובר במתקן שלא עושים בו כלום! רק נסחטים בדליי מים???????????? בשביל לעמוד מתחת לברז לא היינו צריכים להכנס למתקן L.
יצאנו רטובים עד לתחתונים. גם מכונות הייבוש לא עזרו, הרוח הקרירה לא הוסיפה ובסופו של דבר הלכנו להחליף חולצות לקטנים.
כמו שאראל אמר: הלכנו, נרטבנו, האבובים היו סיוט!!!!!
אחרי שהבנו שהמתקנים בפארק הזה לא משהו... המשכנו עם ההופעות.
ביקרנו בהופעה של שמו הלוייתן – היה נחמד.
ביקרנו בהופעה של הדולפינים עם הקרקס – היה יפה.
בין לבין ראינו סרט תלת מיימדי של פראטים שבאופן מפתיע היה מוצלח וגם מתקן של דגים מעופפים לאראל.
הפארק גדול וצריך ללכת הלוך ושוב לפי שעות ההופעות (ייתכן שבקיץ יש תדירות יותר גבוהה של הופעות).
סיימנו את היום בשבע ונסענו ישירות לאנהיים למוטל ליד דיסני לנד.
סנטה מוניקה, מליבו
יום שני בבוקר , קמנו מוקדם כדי שנספיק להגיע לדיסנילנד עם הפתיחה.
מיד שירדנו לארוחת הבוקר ראינו שהמלון מלא בילדים ומשפחות, ברור קצר הוביל לעובדה שמדובר ביום קולומבוס שהוא יום חופשה להורים ולילדים כאחד (מראש ראיתי שהפארק פתוח משמונה בבוקר עד חצות, ולכן התקשרתי לפארק לפני כחודשיים לברר את הסיבה והבחור מדיסני אמר בפרוש שהוא לא רואה שום סיבה מיוחדת... בקיצור לא בדקתי מספיק טוב).
הבנו שדיסני ביום קלומבוס יהיה סיוט ולא חוויה ולכן החלטנו לעשות שינוי בתוכניות (לזרום J ) וליסוע לבלות את היום במליבו , סנטה מוניקה וגם.. קניות.
נסענו ישירות למליבו, וה GPS (שהתחלנו סוף-סוף להינות מפלאי ה- IGO ) הוביל אותנו דרך הפארק הלאומי סנטה מוניקה (יש כזה פארק) זוהי דרך ביער, מאוד יפה.
לקראת הצהרים הגענו למליבו – שורת בתים היושבת ע-ל המים ממש , יורדים במדרגות מהבית ישירות לאוקיינוס. אלו הבתים שתמיד מצולמים בסדרות ובסרטים.
חלצנו נעלים והשארנו אותם על אחת מגרמי המדרגות שמורידים מהכביש ישירות לאוקיינוס, וצעדנו על חוף האוקיינוס (וגם קצת במים) מתחת לבתים. מקסים! איזה כייף לאנשים שגרים שם... היה כייף, כולנו נהננו (קצת נרטבנו) מאוד.
משם התכוונו ליסוע ישירות לסנטה מוניקה, אבל הGPS הוביל אותנו דרך היער של מליבו שם גרים אנשים ממש בלב היער. מידי פעם רואים תיבת דואר ושביל המוביל לאחוזה בתוך היער.
לאחר מכן המשכנו בכביש על האוקיינוס ישירות לעבר הנמל (הפיר) הידוע של סנטה מוניקה. כבר מרחוק ראינו את הגלגל הענק המפורסם של המקום.
ממש לפני סנטה מוניקה ראינו אנשים עומדים עם משקפות על החוף ולפתע שלושה לוויתנים שחורים נעים במים. מיד פעם יוצאים ונכנסים למים. התרגשות גדולה לראות כאלו חיות בטבע ולא בשבי כמו בעולם הים.
טיילנו בנמל, עלינו על הגלגל הענק, נסענו ברכבת ההרים המשפחתית והילדים עלו על סחרחרת הסוסים בת מאה השנה שנמצאת במקום.
לשמחתנו יהודים דתיים שפגשנו בנמל הפנו אותנו לקופי – בין הקרוב - בפיר עצמו - בו ניתן היה לקנות סנדוויצים כשרים וגם עוגות וסלטים (תמיד טוב לשאול דתי מקומי).
לאחר כשעה מזג האוויר האפיר ונהיה קר כך שלא היה טעם לשכור אופניים לטיול על החוף, אז החלטנו ליסוע למדרחוב הראשי של סנטה מוניקה לרכישה של אייפד עבור מתן (הפרשנו למתן סכום כסף ממתנות בר המצווה אותו הוא יכול "לבזבז" – שאר הכסף הולך לחיסכון, ומתן בחר לרכוש לעצמו אייפד ושתי מתנות קטנות לאחים שלו אותם הוא יקנה להם בדיסנילנד).
מתן רכש אייפד 2 + מגן מסך חכם, קיבל הסברים וכבר הוריד אפליקציות ישר בחנות.
מכיוון שהיינו כבר בשוונג של קניות, החלטנו להמשיך לאאוטלט בלוס אנג'לס - סיטידל. זהו אאוטלט עם חנויות ממש יפות שלא נותן הרגשה של חנויות מפעל.
הגענו מהארץ עם רשימה של דברים אותם אנחנו צריכים לרכוש בארה"ב לקראת הנסיעה לניו זינלד... בעיקר דברים בחנות קולומביה (חנות לציוד מטיילים), ולשמחתנו עמדנו ברשימה ולא חרגנו ממנה ( ולא שלא רצינו, רק שהבנו שאין לנו שום אפשרות לסחוב את הכל איתנו לטיול בניו זינלד, וכל חולצה / נעליים שאנחנו נרכשו יחייב זריקה מהמזוודה של חולצה / נעליים שהבאנו מהבית – מזל!)
כבר הספקתי לשכוח איזה כייף זה קניות בארה"ב... חבל שאין אפשרות לעשות קניות ממש.
הגענו למוטל מאוחר שכולם ישנים כבר ברכב, ישר למיטות.
הג'ט לג שלנו עבר סוף סוף וכולם הצליחו להגיע ערים לשעה תשע בערב.
דיסנילנד
קמנו מוקדם כדי להגיע לדיסנילנד עם הפתיחה, ומכיוון שהמוטל שלנו היה במרחק של פחות מקילומטר מהפארק , אכן הגענו עשר דקות לאחר הפתיחה.
מכיוון שהגענו מוקדם חנינו במקום ממש קרוב לטראם שלוקחת לכניסה לפארק. קנינו כרטיס המאפשר מעבר בין פארק דיסנילנד לפארק אדוונצר פארק הסמוך (גם הוא שייך לדיסני).
נתחיל מזה שזה ה- פארק! מדובר בשני פארקים מקסימים – דיסני במייטבו. הפארקים וויזואלית יפיפיים וכך גם המתקנים. כל מתקן יותר יפה ויזואלית מקודמו. זה לא לונה פארק אלא ממש פארק מצוייר.
בהשוואה ליורודיסני, הפארק הזה ה-ר-ב-ה יותר גדול ויותר יפה.
כמובן שהכל היה מקושט להלוואין (ואני חשבתי שהם משתגעים רק לקראת כריסטמס , אבל הופתענו לגלות שגם לקראת הלוואין מקשטים את כל הבתים, החנויות והפארקים ), עם דלעות מכל עבר.
דיסני היה פתוח עד שעה שש בערב (אח"כ התקיימה מסיבת הלוואין – תחפושות בפארק אליה היה ניתן לקנות כרטיס בנפרד, ואדוונצ'ר פארק היה פתוח עד השעה שמונה (שהתבררה מאוחר יותר כתשע ++ ).
לאחר שיעקב בדק את מפת הפארק מראש, וקרא על כל אחת מהאטרקציות שבפארק (כאן החוברת התגלתה כחיונית ביותר), החלטנו להתחיל בעולם העתיד ולקחת מיד כרטיסי fast past למתקנים החשובים.
למרות שהגענו יום למחרת יום קולומבוס, הפארק היה מאוד מלא. למתקנים החשובים התור היה ארוך (כמובן שעם ה fast pass, התורים היו קצרים יותר)
התחלנו במתקן של באז, שזה מעין מתקן שבו יורים חצי לייזר לדמויות מצעצוע של סיפור, מכיון שזה היה המתקן הראשון עמדנו בו כחצי שעה.
המשכנו למתקן של הצוללת של נמו, שזה שייט בצוללת מתחת למים עם סרטים, אנימציה של דיסני במיטבה. גם למתקן הזה חיכינו הרבה זמן.
אח"כ הבנו את עניין ה fast pass יותר טוב, ויעקב תקתק לנו פסט פאס לכל אחד מהמתקנים בזמנים הנכונים.
מכאן ואילך העמידה בתורים הייתה נסבלת (רבע שעה בממוצע, למעט פיטר פן שאליו חיכינו יותר זמן כי הוא אחד המתקנים המבוקשים בפארק), והיו מתקנים אליהם בכלל לא היה תור (פינוקיו, שלגיה, עולם קטן ועוד ועוד).
הצלחנו "לתפוס" כמה דמויות לצילום ללא תור (דקה לפני שהשתרך תור של כחצי שעה על מנת להצטלם עם אותה הדמות).
במתקן האחרון בדיסנילנד – אינדיאנה ג'ונס לא הסכימו להכניס את אראל (היה חסר לו שלושה סנטמטרים בגובה), ובגלל שהוא כל כך בכה, נתנו לנו כרטיס פסט פאסט "פתוח" בו אנחנו יוכלים להשתמש בכל אחד ממתקני הפארק . מכיוון שזה היה המתקן האחרון שלנו החלטנו לשמור זאת לפארק של דיסני אדוונצ'ר מה שהתגלה כהחלטה ממש ממש נבונה)
בשעה רבע לחמש סיימנו את כל המתקנים בפארק (דילגנו על דמבו הפיל המעופף ועל סחרחרת הסוסים שהתור אליהם לא הצדיק את המתקן) והתיישבנו במיין סטריט וחיכינו ל parade הידוע של דיסנילנד.
להפתעתנו זכרנו את הפרייד מיורודיסני כיותר יפה (בצרפת היו הרבה יותר רקדנים בפרייד)... אבל גם זה היה נחמד לאראל ולליהיא.
מיד כשנגמרה התהלוכה צעדנו לעבר חנות המזכרות ומשם ישירות לפארק של דיסני אדוונצ'ר.
כשהגענו ראינו שאין הרבה תור בבת הים וחלטנו להתחיל שם – מתקן של דיסני במיטבו, אם כי אחרי כל המתקנים בפארק של דיסנילנד הסמוך זה לא מלהיב באותה המידה.
מיד אח"כ החלטנו לממש את הפאסט פאס שקיבלנו ללכת למתקן של הריחוף מעל קליפורניה – התור הרגיל למתקן היה שעה, ועם הפאסט פאס כרבע שעה.
זהו המתקן היפה ביותר מכל הפארקים בהם ביקרנו. יושבים בכיסאות שמרחפים מעל הנופים של קליפורניה. – מדהים!!!!
מכיוון שנשארה לנו רק עוד חצי שעה, החלטנו להתפצל, יעקב ומתן הלכו למעלית הנופלת במגדל הטרור ואני ואראל וליהיא הלכנו למתקן של הטוי סטורי. בדרך עוד הסתובבנו בסחרחרת הסוסים ובדקה לשמונה נכנסנו לתור למתקן של הטוי סטורי ( מתברר שמכניסים עד שמונה למתקנים ואז אפשר להשאר עד שמסיימים). המתקן דומה מאוד למתקן של באז בדיסנילנד רק שהוא בתלת מיימד. זהו בעצם מתקן שמדמה את כל דוכני "המזל" בלונה פארק, קליעת כדורים, שבירת צלחות, קליעת טבעות וכו'. היה יפה מאוד.
יעקב ומתן מאוד נהנו במתקן המפחיד אליו הם הלכו, ואח"כ צפינו במופע הלילה של דיסני אדוונצ'ר (נחמד)
בשעה תשע עזבנו את הפארקים עייפים אך מאוד מרוצים לעבר המכונית.
במהלך היום יעקב קיבל שיחה מהעבודה במהלכה אמרו לו שגלעד שליט עומד לחזור הביתה. התרגשנו מאוד וחיפשנו ישראלים בפארק שאולי יוכלו לתת לנו יותר פרטים, אבל להפתעתנו לא פגשנו לא משפחה ישראלית אחת.
מכיוון שעשינו שינוי בתוכניות היינו חייבים להתקדם על כביש מספר אחד לעבר סולואג' כי למחרת היינו צריכים להגיע למונטריי לחג.
נהגנו שלוש שעות רצוף עד שמצאנו מוטל בעיירה סמוך לסולוואג'. התחלנו לחפש מוטל כחצי שעה קודם לכן, אבל עם המזל שלנו הגענו לנקודה בה אין שום נקודות יישוב ולקח כחצי שעה עד שמצאנו עיירה ובה מוטל (בסופו של דבר התברר שבעיירה הזו היו מספר מוטלים). השתכנו במוטל בסט ווסטרן שהיה בסדר גמור.
הלכנו לישון עייפים מאוד אך מאוד מרוצים (הילדים כמובן נרדמו עם היציאה מדיסנילנד).
היה יום נפלא!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה