12-13-14-15.10.11
כביש מס. 1, מונטריי, חג סוכות, שבת סוכות בסן פרנסיסקו
כביש מס. 1
התכוונו לקום ממש מוקדם להתחיל את הנסיעה על כביש מס. 1 , מכיוון שהחג נכנס בשעה שש ורבע והיינו אמורים להגיע לחג למונטריי, אבל עד שהתארגנו (העייפות נתנה את אותתיה) היה כבר תשע בבוקר.
במלון נאמר לנו שאנחנו ממש בפתח העיירה סולווג' (בלילה הקודם זה בעצם היישוב אותו רשמנו ב GPS לילה קודם) אבל ה GPS הוריד אותנו לכביש צדדי (שלמחרת במפה התברר כפארק לאומי) ואחרי נהיגה של חמש דקות הבנו שאין אפשרות לנהוג במקום כזה באמצע הלילה.. וחזרנו לכביש הראשי והגענו בסופו של דבר לעיירה ליד (אחרי כשעה נוספת של נהיגה) על כביש מס. 1. בכל אופן החלטנו שאם אנחנו כל כך קרובים ניגש לראות את העיירה הדנית.
אכן מרחק נסיעה של שלוש דקות ואנחנו שם. העיירה בשלבי התעררות, ואנחנו מסתובבים בין החנויות הקטנות המקסימות ומאפיות הדניות שבהם לא יכולנו לקנות דבר L .
לפתע נכנסנו לחנות קטנה, שהתבררה ששייכת ליהודי ישראלי לשעבר (יליד דרום אפריקה), ניצלנו את ההזדמנות לבקש ממנו לבדוק באינטרנט עבורינו האם נכונה השמועה על עיסקת שליט וגם קצת פרטים.
אחרי שעה וקצת הבנו שאם לא נצא מיד לדרך לא נגיע לחג למונטריי.
הנסיעה על הכביש מקסימה.
על התצפית במורו ביי ויתרנו , אבל עצרנו לאורך הדרך בנקודות שונות. ראינו את פילי הים וקיבלנו עליהם הסברים (הילדים לא ממש התרשמו, עבורם כלבי /פילי /אריות ים כולם פחות או יותר אותו הדבר).
משם המשכנו למסלולון למפל של ג'וליה פיפר – מאוד יפה. לחשוב שמשהו צפה לנוף הזה מידי יום מחדר השינה שלו... איזה כייף לו. אני לא מבינה למה לא שימרו את הבית... אבל מזל שהחליטו להפוך את זה לשמורה.
משם המשכנו ישירות למונטריי, בהחלטה שביום שישי בבוקר נחזור לשמורת פונט לובוס, מפאת קוצר הזמן והחג המתקרב.
חג סוכות
הגענו למונטריי כשעה לפני החג, קצת קניות של אוכל ומקלחות והחג נכנס.
המלון שהזמנו היה מלון בבית ויקטוריני מקסים , שהיה שייך לשתי משפחות וסיפור המשפחות מופיע על הקירות. על כל חדר (אנחנו קיבלנו סוויטה של שני חדרים) מופיע שם בן המשפחה שגר שם.
המלון הוא בעצם מלון בוטיק משפחתי, כשמנהל המלון הוא יהודי (עם קשר קלוש ליהדות) וחלק איתנו את זכרונותיו כילד מחג סוכות.
בערב החג, השליח אמר שאין מניין לתפילה בערב שבת, התפילה תערך אצלו בסוכה.
מיקום המלון שלנו נבחר כך שיהיה קרוב לבית חב"ד רק שלא לקחתי בחשבון שהשליח גר במקום אחר. בקיצור צעדנו לבית השליח (כחצי שעה) בעיירה מנונמנת (שש , כל החנויות סגורות) וחשוכה. רק למחרת בבוקר ראינו איזו יפה העיירה הזו.
כשהגענו לבית השליח היו שם עוד כששה אנשים שהם אנשי הקהילה (אם אפשר לקרוא לזה קהילה) מדובר בחבורת רווקים מבוגרים מאוד (בכלל , רב תושבי העיירה הזו הם פנסיונרים ו... תיירים). בנוסף משפחת השליח, כמובן ,ואחותו שהגיעה מניו יורק.
השליח הוא בעצם ישראלי לשעבר ומשפחתו ירדה לניו יורק שהוא היה נער, הוא דובר עברית רהוטה ואף מלמד עברית חיילים אמריקאים בבסיס הסמוך (הוא סיפר לנו שהם לומדים 48 שבועות ומגיעים לרמה מעולה בעיברית, רואים ארץ נהדרת, סברי מרנן וסדרות נוספות באינטרנט), אישתו אמריקאית ולהם ארבעה ילדים.
מכיוון שאין כמעט יהודים דתיים במקום (יש כאלפיים יהודים במונטריי, אבל שליח חב"ד לא הצליח לקרב אותם כלל ליהדות, חלקם חברים במניין הרפורמי בעיירה כרמל הסמוכה), ילדי הרב לומדים בבית הספר האינטרנטי של שליחי חב"ד (און ליין), הילדים שלנו התעניינו אייך זה בדיוק קורה (יש מורה ותלמידים והם רואים אחד את השני), האם הם צריכים להתלבש בבוקר ? (כן, יש להם תלבושת, למרות שהם בבית), האם הם יכולים בזמן השעור לגלוש במקומות אחרים? (לא ממש, המחשב "נעול" על חדר הכיתה), האם יש שעורים , מבחנים ו "אספות" הורים ? (כן , הכל מתקיים כמו בבית ספר רגיל). הבעיה היחידה היא חוסר החברה לילדים וגם שעורי חול (מתמטיקה, אנגלית , הסטוריה) שאת זה משלימה להם מורה חיצונית.
היה אוכל בייתי וטעים מאוד וגם אווירה נחמדה.
למחרת יעקב ומתן הלכו לתפילה ( היה מניין) ובאו לאסוף אותנו לארוחת הצהריים אצל השליח בבית. הפעם הייתה קבוצה מצומצמת יותר, והיה טעים ונחמד מאוד.
לאחר ארוחת הצהרים (שהסתיימה בשעות אחר הצהריים) , החלטנו לעשות טיול רגלי לאורך החוף של מונטריי מהמגדלור ועד לקנרי רו (רציף חנויות ומסעדות שהיה פעם מרכז מפעלי שימור דגים).
צעדנו לאורך החוף, כשעתיים וחצי, היה נוף מקסים, הבטנו בבתי האחוזה הצופים לנוף והחלטנו שאחד כזה ממש מתאים לנו J, ומזג אוויר נהדר (הבעיה היחידה הייתה שלא לקחנו איתנו אוכל, וליהיא שלא אוכלת שום דבר חדש, לא ממש אכלה בארוחת צהריים אצל השליח והייתה קצת רעבה) ולקראת מוצאי החג הגענו לרציף הקנרי רו (האמת לא משהו, הדרך הנופית הייתה הרבה יותר יפה). חכינו עד למוצאי החג ולקחנו מונית חזרה למלון.
במוצאי החג צפינו בצפיה משפחתית בסברי מרנן – הפרקים שהפסדנו.
יום שישי – 17 מייל, פוינט לובוס, מיסטרי פוינט – סנטה קרוז
קמנו מוקדם, ומכיוון שהמלון שלנו שכן בפתח הכניסה לדרך ה 17 מייל, החלטנו להכנס לבדוק את הדרך עוד לפני ארוחת הבוקר , היה מיותר לחלוטין. הנוף שראינו ביום שלפני במונטריי על קו החוף היה הרבה יותר יפה.
חזרנו לארוחת בוקר ויצאנו בדרכינו אחורה , חזרה לכביש מס. 1 , לשמורת פונט לובוס, בדרך עברנו בעיירה כרמל, עיירה מקסימה עם גלריות וחנויות קטנות .
השמורה מקסימה, ולא סתם נחשבת כאחת היפות באיזור. הריינג'רית בשמורה הפנתה אותנו למסלול על מצוקי השמורה (לטענת מסלול קצר של שעה, שהתבררה יותר מאוחר כשעה לכל כיוון), המסלול היה מקסים! למרות כל מה שראינו עד כה , זה היה יפה ומיוחד. המסלול היה בתוך היער על המצוקים ומידי פעם הבליח לכיוון הים. ובים השתכשכו לוטרות ים. לאחר צעידה של שעה הגענו לקצה המסלול משם היה ניתן ללכת על הכביש כשעה נוספת עד לחניה. למזלינו יעקב מצא משהו שהסכים להקפיץ אותו למכונית, כך שנחסכה מאיתנו ההליכה חזרה על הכביש, והוא בא לאסוף אותנו .
הזמן התחיל להתקדם ואנחנו היינו בדרכנו לסנטה קרוז למיסטרי פוינט. בעבר אני ויעקב ביקרנו שם וחשבנו שזה יכול מאוד להתאים לילדים, ואכן הם מאוד נהנו שם.
לא ברור מה בדיוק קורה שם, הרב זה אשליה אופטית, אבל כשנכנסים לתוך הביתן אכן מרגישים כוחות חזקים ומוזרים. גם המטוטלת נעה לכיוון ההפוך נגד כיוון השעון (מה שמתאים לחצי הכדור הדרומי ולא לצפוני).
אני יודעת שהרבה מדענים בדקו את המקום בעבר ולא מצאו כלום! לכן המסקנה היחידה היא שהם שמו מגנט רב עצמה מתחת לבקתה... סתם, אנחנו לא באמת יודעים מה בדיוק קורה שם.
במהלך ההדגמה , הדגימו גם שינויי גובה של המשתתפים, אבל זה ממש רק אחיזת עיניים ואשליה אופטית.
בכל מקרה הילדים יצאו מוקסמים.
הזמן דחק, ושבת התקרבה ואנחנו נסענו לעבר סן פרנסיסקו שם נבלה את השבת.
בכניסה לעיר נתקלנו בפקקים אדירים (הכניסה לקחה לנו כשעה!) , כך שהגענו למלון שעה קלה לפני שבת .
שבת בסן פרנסיסקו.
להפתעתנו המלון שהזמנו היה מצויין. כלל שני חדרים ומטבחון והתאים בול לצרכים שלנו. גם המיקום היה מעולה (המחיר קצת פחות... J )
בהחלטה של רגע העמדתי סיר מרק וסיר קוסקוס לארוחת שבת, שבהמשך התגלה כהחלטה נכונה מאוד.
נתחיל בזה שיעקב ומתן מבינים מאוד את דודי, שלא אוהב להיות בסן פרנסיסקו בשבת, קבל התנצלותנו.
בית הכנסת (בו היינו אמורים לאכול) התגלה כמקום קטן ללא מתפללים (בערב שבת היו חמישה מתפללים ובבוקר שבת היו ארבעה!).
מכיוון שאראל וליהיא היו עייפים, החלטנו שיעקב מתן יצעדו לבית הכנסת (שהוא קרוב ביותר לפה) יעשו קידוש בסוכה ויחזרו לאכול איתנו (כאמור העמדתי סיר מרק וקוסקוס בערב שבת).
אחרי כחצי שעה הם חוזרים, מספרים שלא היה מניין (התפילה הייתה קצרה) ושמזל שהכנו אוכל.
למחרת הסיפור חזר על עצמו בבוקר, לאחר שהם חזרו אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו לטייל בסן פרנסיסקו.
התחלנו ביוניון סקוואר. מקום מאוד יפה עם חנויות כמו בשדרה החמישית בניו יורק (סקס פיפס אווניו, פרדה, מייסיס ועוד ועוד).
מכיוון שביום ראשון מתקיים מרתון שיוצא מכיכר יוניון סקוואר הכיכר הייתה כולה ממוקדת סביב המרתון. אוהל גדול של נייק הוקם במרכזה , והכיכר הייתה מלאה באנשים (כאלו שבאו לקחת את החבילות למרתון וגם אחרים).
משם המשכנו לציינה טאון, הלכנו לאורך רחוב גרנט, ראינו חנויות סיניות, בתי תה וגם בתי מאפה סינים (הילדים לא ממש הצטערו שהם לא יכולים לאכול כלום...האוכל לא נראה להם אטרקטיבי) וגם את המסעדה הכשרה (שהייתה סגורה כמובן) ושאותה אולי נפקוד ביום ראשון.
משם המשכנו לנוב היל ולמוזאון הכייבל קאר – הקרונית שנוסעת על הכבלים ברכבי העיר, היה מאוד מעניין. וכמובן חווינו את הרחובות התלולים בהם עלינו וגם ירדנו רגלית (גם לעלות וגם לרדת די קשה) ודמיינו אייך זה ליסוע את זה עם הרכב (נעשה את זה ביום ראשון).
חזרנו לחדר אחרי שלוש שעות למנוחת אחר הצהריים .
במוצ"ש אני וליהיא ירדנו למכבסה למטה לעשות כביסה (התפקידים האלו ממשיכים גם כשנוסעים לטיול), ואח"כ צפינו כל המשפחה בסברי מרנן (איזה כייף שיש אינטרנט).
מחר היום האחרון שלנו בארה"ב.
אפשר את מספר הטלפון או את המייל של השליח?
השבמחקגם אנחנו מתכננים לבלות שבת במונטריי. אנחנו בונים על האוכל הכשר המוכן שלפי האתר שלהם אפשר לקנות לשבת.