18.10.11
ברוכים הבאים לניו זינלד
הטיסה של 13 שעות עברה בנעימים. כולם ישנו רב הטיסה (הגענו לטיסת הלילה עייפים מאוד וישנו כשמונה
שעות מתוך הטיסה, אראל ישן 11 שעות מתוך הטיסה J )
נחתנו באוקלנד ניו זינלד לפנות בוקר, השדה היה מנומנם, ובמעבר הגבול לבעלי דרכונים זרים (כולם למעט דרכות ניו זילנדי ודרכון אוסטרלי) לא היו כלל (!) אנשים, מה שגרם לנו לחשוב מי מגיע לטייל במדינה המקסימה הזו שהיא בעצם סוף העולם שמאלה (לפחות עבורינו).
כמו שהזהירו אותנו, בכל הנמל יש שלטים על קנסות כבדים למכניסים אוכל שכולל ירקות, פרות, בשר, דגים, דבש וצמחים.
בין התיקים מטייל כלב מיוחד שתפקידו לזהות ע"י ריח , מוצרי אוכל מוברחים. הוא כמובן מזהה את התיק שלנו, אבל מכיוון שהצהרנו אנחנו מובלים לפקידים לבדיקה ידנית.
מיד הסברנו שאנחנו אוכלי כשר והבאנו רק מזון יבש לחלוטין, נשאלנו האם אנחנו מישראל וכשהשבנו בחיוב הכניסו אותנו בקלות יחד עם המזון שהבאנו (שקיות קנור, אבקת מרק, אבקת אפיה, תיבוליות, תבלינים, שמרים יבשים , פירה להכנה מהירה ועוד ועוד ).
בשדה חיכתה לנו מונית שלקחה אותנו ישירות למלון שהזמנו, שהתברר כמלון נהדר, עם מטבחון ובצמוד לבניין הקהילה היהודית.
נחנו מעט וירדנו לארוחת בוקר בבית הקפה הכשר בבניין הקהילה היהודית. הצטיידנו ביין, גבינה צהובה ומספר מצרכים נוספים לחודש הקרוב.
יצאנו למגדל אוקלנד שם מתן ויעקב קפצו מן המגדל
מתן מספר – "הגענו ליד המגדל ובדיוק בן אדם אחר קפץ וראינו והחלטנו שאנחנו הולכים על זה (192 מטר זה לא צחוק...). נכנסנו למגדל ונרשמנו ואז החלו לרתום אותנו ולאחר רתימות וכו' היינו צריכים לעלות במעלית-היה קצת מוזר ללחוץ במעלית על קומה 53(!) החל מקומה 40 (בערך...) המעלית נהיית שקופה וזה נהיה הרבה יותר מפחיד.
על גובה המגדל כבר חשבנו מישראל ואז הגענו ואני חשבתי שהמגדל יחסית נמוך למה שציפיתי. ברגע שהמעלית נהייתה שקופה אמרתי שאולי זה לא כזה נמוך וגם אבא הסכים.
בקומה 50 המעלית הפסיקה להיות שקופה כדי שיפסיקו לפחד כי מי שחשב על זה שכח לעשות בקומה למעלה שירותים... J
בקומה 50 המעלית הפסיקה להיות שקופה כדי שיפסיקו לפחד כי מי שחשב על זה שכח לעשות בקומה למעלה שירותים... J
הגענו לקומה 53 ופגשנו עוד שתי אנשים שזו כבר הקפיצה השניה שלהם היום ושאלנו אותם המון שאלות. אבא כל הזמן דאג שאתה קשור עם שתי טבעות ולא אחת, ואז בן אדם אחד קפץ ושמענו את רעש המנועים וראינו את המהירות שהוא נופל זה היה קצת מלחיץ אבל אי אפשר להתחרט. ואז היה ביני ובין אבא ויכוח מי יעשה ראשון והוחלט שאני L .
הגיע תורי, התקינו לי מצלמה על היד והלכתי על הגשר לכיוון מקום הקפיצה. התחלתי לצעוק שאני לא רוצה ואיזה טעות אך המדריך לא הבין מה אני אומר....
בדיוק הגיע הקטע שהמדריך אומר לתפוס בין החוטים ולהישען קדימה, והבעיה הייתה שמסתבר שהבן אדם שקפץ לפניי אמר לאבא באנגלית שכדי לנטרל את אלמנט הגובה כדאי להסתכל על המגדל ממול אך אבא סיפר לי את זה שהיינו כבר למטה...
הסתובבנו לתמונה (אני והמדריך) ואז הוא החזיק את קצה הטבעת שממנה קופצים ואמרתי 3,2,1 באנג'י-והוא לא שחרר ואמרתי לו שוב... והוא עדיין החזיק אותי... ואז הוא אמר בעצמו 3,2,1 באנג'י והפיל אותי .
אחרי שנייה בערך זה נעצר והוא אמר לי להסתכל למעלה לעוד תמונות שאני תלוי בין שמיים וארץ אבל אז כבר פחות פחדתי וב-3 שניות הראשונות עוד צעקתי לא,לא,לא,לא,לא אבל אז חייכתי וצעקתי שאולי זה לא כזה נורא ולא כזה מפחיד ואז בשנייה שלפני הנחיתה האישה למטה אמרה לי לנחות על הרגליים אבל לא שמעתי ונמרחתי על הרצפה"
המשכנו עוד קצת לטייל בדאון טאון , ובדיוק אז התחיל גשם זלעפות. הגשם והג'ט לג החזירו אותנו במהירות למלון, לגלישה קריאה ומעקב באון ליין אחרי ההחזרה של גלעד שליט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה