לאחר שיצאנו מהמוזיאון מיהרנו לכיוון איזור הפעילות של פינגווין צהוב העין.
מדובר בחווה של כבשים אשר בקצה שלה יש קהילת פינגווינים מזו פינגווין צהוב העין שהוא נדיר ביותר וקיימיםמרק 4000 פינגווינים כאלו בכל העולם וכולם חיים בחוף המזרחי של האי הדרומי בניו זילנד ובשלושת האיים הקרובים.
בעל החווה החליט לשמר את הפינגווינים ובנה להם שמורה בה הם חיים ממש בטבע ורק אם נדרשת עזרה הם מתערבים.
המטיילים צופים הפינגווינים דרך שוחות כדי לא להבריח אותם.
הגענו לשמורה ומכיוון שהשעה הייתה כבר כמעט שש המדירכה אמרה שיש סיכוי שנראה פינגווין יוצא מן המים והולך לקן שלו.
בתחילה ראינו מרחוק פינגווין יוצא מן המים אבל זה היה רחוק מדי. כשכבר עמדנו לוותר יצא מן המים פינגווין צהוב עין יפה ודידה לעבר הקן ממש ליד הרגליים שלנו, כמובן ששמרנו על שקט מוחלט. בדרך ראינו גם סוג נוסף של פינגווין, קטן יותר, פינגווין כחול- בתוך הקטנים הקטנים שלהם.
לסיום לקחו אותנו לצפות בפינגווין דוגר על הביצים בקן שלו.
היה מרתק ( לי, ליעקב ולליהיא) ופחות מרתק למתן ואראל שכנראה היה כבר עייף.
ביקשנו מבעלי החווה רשות להשאר ללילה במקום כי הדרך לחווה הייתה מפחידה מאוד!!!
החווה נמצאת האטאגו פנינסולה וה gps לקח אותנו דרך ההר במקום לאורך החוף. יעקב מצא את עצמו נוהג ממש על שפת התהום, בכביש בעל נתיב אחד המשמש את שני הכיוונים ( אם כי חייבים להגיד שהנוף היה בלתי רגיל) בידיעה שצריך גם לחזור את הדרך הזו באיזה שהוא שלב.
בעל החווה אישר לנו להישאר ללילה וגם הפנה אותנו למחרת לדרך שלשפת האגם שהייתה הרבה יותר קלה ( באופן יחסי כמובן).
קמנו בבוקר וחזרנו לדונידין למפעל השוקולד קדברי. מקבלים כובעים ושקיות לאיסוף השוקולדים שמקבלים לאורך הסיור ו... הסיור מתחיל.
מיד בתחילת הסיור ניגש אלי המדריך ושאל האם אנחנו אוכלי כשר כך שיוכל לצייד אותנו עם שוקולדים כשרים בלבד ( האמת,במייל ששלחנו כדי להזמין תור לסיור ציינו שאנחנו אוכלי כשר...), כך שהילדים יכלו לאכול את השוקולד.... אם כי טעמנו שוקולדים טעימים מאלו. היה נחמד הילדים נהנו.
דונידין היא עיר סקוטית ( אנחנו לא הרגשנו שום דבר סקוטי בעיר הזו) וילדי בית הספר לבושים בתלבושת עם חצאית סקוטית ( הבנות כמובן).
טיילנו במרכז העיר, ביקרנו בגנים הסיניים שם הילדים התלבשו בבגדים סינים ושחקו במשחקים סיניים.
העיר נחמדה אך לא מיוחדת.
לסיום ביקרנו ברחוב התלול ביותר בעולם, ע"פ ספר שיאי ג'ינס, רחוב בולדין.
עלינו (חלקינו במדרגות וחלקינו על הכביש עצמו) לקצה העליון של הרחוב ואז... ירדנו הכל (לאט לאט, זה מאוד מפחיד).
הערב הגיע ואנחנו בדרכינו למרכז המבקרים של קולונית הפינגווינים הקטנים הכחולים ( אתמול ראינו חלק מהם בקינים שלהם) לצפייה בדרכם ביציאה מהים לעבר הקטנים שלהם.
שילמנו 65 דולר וישבנו עם מאה התיירים הנוספים על הספסלים והמתנו ליציאת היצורים החמודים. המדריכה הייתה עסוקה בלהדגיש שאסור לצלם ואפילו אסרה על הילדים לשחק באייפוד...
לקראת השעה תשע ורבע החלו לצאת מהים חבורות חבורות של פינגווינים כחולים, שניים התבלבלו והלכו ליד הרגליים של הצופים.
ניתן לראות שיש להם היררכיה בקהילה, פינגווין אחד ״פותח ציר״ וכולם מדדים אחריו בשורה. במהלך הערב יצאו מהמים כשמונים פינגווינים. לפני שעזבנו הלכנו לתצפת עליהם ליד הקטנים שלהם ושמענו אותם ״מדברים״.
בתשע וחצי פרשנו והלכנו להחנות את הקראיים באתר מרוצי הסוסים שם ניתן לחנות חינם. נפלנו שדודים למיטות.
מדובר בחווה של כבשים אשר בקצה שלה יש קהילת פינגווינים מזו פינגווין צהוב העין שהוא נדיר ביותר וקיימיםמרק 4000 פינגווינים כאלו בכל העולם וכולם חיים בחוף המזרחי של האי הדרומי בניו זילנד ובשלושת האיים הקרובים.
בעל החווה החליט לשמר את הפינגווינים ובנה להם שמורה בה הם חיים ממש בטבע ורק אם נדרשת עזרה הם מתערבים.
המטיילים צופים הפינגווינים דרך שוחות כדי לא להבריח אותם.
הגענו לשמורה ומכיוון שהשעה הייתה כבר כמעט שש המדירכה אמרה שיש סיכוי שנראה פינגווין יוצא מן המים והולך לקן שלו.
בתחילה ראינו מרחוק פינגווין יוצא מן המים אבל זה היה רחוק מדי. כשכבר עמדנו לוותר יצא מן המים פינגווין צהוב עין יפה ודידה לעבר הקן ממש ליד הרגליים שלנו, כמובן ששמרנו על שקט מוחלט. בדרך ראינו גם סוג נוסף של פינגווין, קטן יותר, פינגווין כחול- בתוך הקטנים הקטנים שלהם.
לסיום לקחו אותנו לצפות בפינגווין דוגר על הביצים בקן שלו.
היה מרתק ( לי, ליעקב ולליהיא) ופחות מרתק למתן ואראל שכנראה היה כבר עייף.
ביקשנו מבעלי החווה רשות להשאר ללילה במקום כי הדרך לחווה הייתה מפחידה מאוד!!!
החווה נמצאת האטאגו פנינסולה וה gps לקח אותנו דרך ההר במקום לאורך החוף. יעקב מצא את עצמו נוהג ממש על שפת התהום, בכביש בעל נתיב אחד המשמש את שני הכיוונים ( אם כי חייבים להגיד שהנוף היה בלתי רגיל) בידיעה שצריך גם לחזור את הדרך הזו באיזה שהוא שלב.
בעל החווה אישר לנו להישאר ללילה וגם הפנה אותנו למחרת לדרך שלשפת האגם שהייתה הרבה יותר קלה ( באופן יחסי כמובן).
קמנו בבוקר וחזרנו לדונידין למפעל השוקולד קדברי. מקבלים כובעים ושקיות לאיסוף השוקולדים שמקבלים לאורך הסיור ו... הסיור מתחיל.
מיד בתחילת הסיור ניגש אלי המדריך ושאל האם אנחנו אוכלי כשר כך שיוכל לצייד אותנו עם שוקולדים כשרים בלבד ( האמת,במייל ששלחנו כדי להזמין תור לסיור ציינו שאנחנו אוכלי כשר...), כך שהילדים יכלו לאכול את השוקולד.... אם כי טעמנו שוקולדים טעימים מאלו. היה נחמד הילדים נהנו.
דונידין היא עיר סקוטית ( אנחנו לא הרגשנו שום דבר סקוטי בעיר הזו) וילדי בית הספר לבושים בתלבושת עם חצאית סקוטית ( הבנות כמובן).
טיילנו במרכז העיר, ביקרנו בגנים הסיניים שם הילדים התלבשו בבגדים סינים ושחקו במשחקים סיניים.
העיר נחמדה אך לא מיוחדת.
לסיום ביקרנו ברחוב התלול ביותר בעולם, ע"פ ספר שיאי ג'ינס, רחוב בולדין.
עלינו (חלקינו במדרגות וחלקינו על הכביש עצמו) לקצה העליון של הרחוב ואז... ירדנו הכל (לאט לאט, זה מאוד מפחיד).
הערב הגיע ואנחנו בדרכינו למרכז המבקרים של קולונית הפינגווינים הקטנים הכחולים ( אתמול ראינו חלק מהם בקינים שלהם) לצפייה בדרכם ביציאה מהים לעבר הקטנים שלהם.
שילמנו 65 דולר וישבנו עם מאה התיירים הנוספים על הספסלים והמתנו ליציאת היצורים החמודים. המדריכה הייתה עסוקה בלהדגיש שאסור לצלם ואפילו אסרה על הילדים לשחק באייפוד...
לקראת השעה תשע ורבע החלו לצאת מהים חבורות חבורות של פינגווינים כחולים, שניים התבלבלו והלכו ליד הרגליים של הצופים.
ניתן לראות שיש להם היררכיה בקהילה, פינגווין אחד ״פותח ציר״ וכולם מדדים אחריו בשורה. במהלך הערב יצאו מהמים כשמונים פינגווינים. לפני שעזבנו הלכנו לתצפת עליהם ליד הקטנים שלהם ושמענו אותם ״מדברים״.
בתשע וחצי פרשנו והלכנו להחנות את הקראיים באתר מרוצי הסוסים שם ניתן לחנות חינם. נפלנו שדודים למיטות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה