13.11.11
משפחתי וחיות אחרות.
בשלב הזה של הטיול שום דבר בעצם לא מתוכנן ומידי יום אנחנו מחליטים מה נעשה למחרת ולאן ננוע.
נשארו לנו חמישה ימים בלבד בניו זילנד והיינו צריכים להחליט האם לטייל לאורך החוף הדרומי בקייטלינס או לנסוע ישירות לדונידין, ואולי להספיק גם את הקרחון במאונט קוק.
ההחלטה נפלה לבסוף על נסיעה ישירה לדונידין כארבע שעות נסיעה וכל שנותר הוא לחפש מה לעשות בדרך....
העצירה הראשונה הייתה ליד GORE במוזיאון למטוסים עתיקים שעדיין טסים בהם. ראינו מטוס משנת 1910 שהוא העתק של המטוס שהמציאו האחים רייטינג ועדיין טס. את אחד המטוסים העתיקים ראינו מתכונן לטיסה וממריא. בעיקרון המוזיאון הזה סגור ביום ראשון אבל הטייס שהתכונן לטיסה הסכים לבקשת יעקב לפתוח לנו את בהאנגר לסיור קצר ואפילו לתת לאראל לשבת בתא הטייס לתמונה.
בחודש שאנחנו נמצאים בניוזילנד ראינו כמויות בלתי רגילות של כבשים ( האמת לא ממש הבנו למה משמשות כל הכבשים האלו , אבל אחרי הסבר הבנו שהם משמשים ליצוא בשר לארצות ארופה וגם לצמר כמובן) אבל לא פגשנו כבשה מקרוב, עדיין...
אחרי ברור קצר באינפורמיישן התברר שיש חווה תיירותית שעולה הון עתק וגם בכיוון ההפוך לכיוון הנסיעה שלנו, ולכן החלטנו לנסות לעצור באחת החוות בדרך ולבקש יפה שיתנו לנו להתקרב לכבשים.
בחווה הראשונה בה עצרנו היו רק הכלבים של החווה שנבחו עלינו בעוז והבריחו אותנו מיד חזרה לקראוון.
בחווה השניה היה בעל החווה אדם מאוד נחמד שהזמין אותנו לבקשת יעקב בשמחה להשתעשעות עם הכבשים שלו וגם להסברים על הענף.
מתן כותב:
לאחר שבשבוע האחרון בפארק הקרוואנים המצוין בוואנקה צפינו במשימת החזירים במירוץ למיליון אמרתי שזאת לא משימה ממש קשה ונראה לי שאם אנסה לתפוס חיה דומה אצליח.
בדרך לדונידין עצרנו בחווה של אדם מאוד נחמד שהסכים שניכנס אליו לחווה ושם לאחר כמעט חודש שאנחנו מסתובבים בניו זילנד ורואים את החיה הזאת בכל מקום החלטנו להיפגש מקרוב עם-הכבשה.
בהתחלה היינו בחלקה של מטר על מטר עם טלה שבעל החווה ואראל האכילו את הטלה ולאחר שליטפנו את הטלה נכנסנו לחלקה ע-נ-ק-י-ת שבה נאמר לנו שיש לא פחות מ4000 כבשים התחלתי במשימה.
בהתחלה היה קשה בכלל ללטף אותה וחשבתי לעצמי שאולי אשבר אבל החלטתי שלא ואני אמשיך עד שאתפוס אחד לפחות ואמרתי שגם אם אני רק יעצור אחד על הקרקע זה יהיה טוב לעומת אמא וליהיא שבכלל לא נכנסו לחלקה עם הכבשים.
בעל החווה הראה לנו שיש לו כלב רועים שקורא לכל הכבשים להגיע אליו והופתעתי לגלות שהכבשים יכולות לרוץ מהר אם רודפים אחריהם וגם שהחלקה בנויה בעלייה זה בכלל קשה.
בעל החווה סיפר לנו שכמה מהכבשים הם בני שבוע חשבתי לעצמי שיכול להיות שהם לא רצות מהר אז אני אנסה לתפוס אחת מהטלאים בני השבוע.
אז לאחר עשר דקות של מרדף עם יותר נפילות מאשר ריצות, כי כאשר היה לידי כבש קפצתי עליו אבל הוא הספיק לברוח כבר כמעט התייאשתי.
בזמן הניסיונות אבא עשה סרטוני וידאו שלי ושל אראל מנסים לתפוס כבש שבהם הוא כל הזמן צעק -״נו, מה קורה?״ אז החלטנו לנוח ולהעביר את המצלמה לצד שלנו כאשר אבא מנסה לתפוס כבש ואנחנו מצלמים אז אבא ניצל את ההזדמנות שהכבש הסתובב והוא הלך לאט לאט לקראת הכבש עד שהכבש סובב ראש ואבא אמר שאין לו כוח לנסות... אז אני ואראל חזרנו לנסות.
ואחרי נסיונות רבים הצלחתי להשכיב טלה קטן בן שבוע וחצי על הרצפה וראיתי שאמא שלו דואגת אז שחררתי אותו וליהיא רק באה בתלונות של למה לא הרמתי אותו אז הסתערתי עליו שוב והפעם הרמתי אותו לגובה הראש והצטלמתי איתו ושחררתי אותו ושוב הרמתי ושחררתי וכו׳ כך היה חמש פעמים.
בפעם האחרונה אראל בכה שהוא לא הצליח לתפוס ולנו היה כבר חם ולא רצינו להישאר רציתי לתפוס לאראל את הכבש ולהעביר לו אותו אראל התחיל לצרוח מפחד הואויתר על התענוג המפוקפק ועזבנו לשלום את המקום.
המשכנו בנסיעה והגענו ל- DUNEDIN, עיר בעלת אופי סקוטי. דבר ראשון החלטנו לבקר במוזיאון OTHAGOאחר כך לפנינסולה לתצפית על פינגווין צהוב העיו הפינגווין הנדיר הנמצא רק בחוף המזרחי של באי הדרומי בני זילנד.
ליהיא כותבת:
הגענו למוזאון אוטגו.בהתחלה הגענו לחדר מלא פעילויות היה שם חדר של אולטרה סגול והלק שכנראה עוד נשאר מהבר מצווה של מתן זהר בחושך. והיתה שם גם מכונת כדורים שצריך להתרכז כמה שיותר.
והיו שם עוד מלא דברים מגניבים.....
ואז הלכנו לחממת פרפרים והיו שם מלא פרפרים יפים וצבעוניים אבל הם לא באו אלינו רק פעם אחת אולי.
והיתה שם גם זיקית ועכביש ענק ושחור,ואז הלכנו למקום של מאורים ומתן התלהב מהתפילה של המאורים,
ואראל גם מאוד התענין בעינין של המאורים וגם אני. ואז הגענו לאזור של כל מיני ספינות, ואז הגענו לחיות ואראל מאד אהב את כל החיות.
ואז יצאנו מהמוזאון ...המשך סיפור הפינגוונים יבוא...
משפחתי וחיות אחרות.
בשלב הזה של הטיול שום דבר בעצם לא מתוכנן ומידי יום אנחנו מחליטים מה נעשה למחרת ולאן ננוע.
נשארו לנו חמישה ימים בלבד בניו זילנד והיינו צריכים להחליט האם לטייל לאורך החוף הדרומי בקייטלינס או לנסוע ישירות לדונידין, ואולי להספיק גם את הקרחון במאונט קוק.
ההחלטה נפלה לבסוף על נסיעה ישירה לדונידין כארבע שעות נסיעה וכל שנותר הוא לחפש מה לעשות בדרך....
העצירה הראשונה הייתה ליד GORE במוזיאון למטוסים עתיקים שעדיין טסים בהם. ראינו מטוס משנת 1910 שהוא העתק של המטוס שהמציאו האחים רייטינג ועדיין טס. את אחד המטוסים העתיקים ראינו מתכונן לטיסה וממריא. בעיקרון המוזיאון הזה סגור ביום ראשון אבל הטייס שהתכונן לטיסה הסכים לבקשת יעקב לפתוח לנו את בהאנגר לסיור קצר ואפילו לתת לאראל לשבת בתא הטייס לתמונה.
בחודש שאנחנו נמצאים בניוזילנד ראינו כמויות בלתי רגילות של כבשים ( האמת לא ממש הבנו למה משמשות כל הכבשים האלו , אבל אחרי הסבר הבנו שהם משמשים ליצוא בשר לארצות ארופה וגם לצמר כמובן) אבל לא פגשנו כבשה מקרוב, עדיין...
אחרי ברור קצר באינפורמיישן התברר שיש חווה תיירותית שעולה הון עתק וגם בכיוון ההפוך לכיוון הנסיעה שלנו, ולכן החלטנו לנסות לעצור באחת החוות בדרך ולבקש יפה שיתנו לנו להתקרב לכבשים.
בחווה הראשונה בה עצרנו היו רק הכלבים של החווה שנבחו עלינו בעוז והבריחו אותנו מיד חזרה לקראוון.
בחווה השניה היה בעל החווה אדם מאוד נחמד שהזמין אותנו לבקשת יעקב בשמחה להשתעשעות עם הכבשים שלו וגם להסברים על הענף.
מתן כותב:
לאחר שבשבוע האחרון בפארק הקרוואנים המצוין בוואנקה צפינו במשימת החזירים במירוץ למיליון אמרתי שזאת לא משימה ממש קשה ונראה לי שאם אנסה לתפוס חיה דומה אצליח.
בדרך לדונידין עצרנו בחווה של אדם מאוד נחמד שהסכים שניכנס אליו לחווה ושם לאחר כמעט חודש שאנחנו מסתובבים בניו זילנד ורואים את החיה הזאת בכל מקום החלטנו להיפגש מקרוב עם-הכבשה.
בהתחלה היינו בחלקה של מטר על מטר עם טלה שבעל החווה ואראל האכילו את הטלה ולאחר שליטפנו את הטלה נכנסנו לחלקה ע-נ-ק-י-ת שבה נאמר לנו שיש לא פחות מ4000 כבשים התחלתי במשימה.
בהתחלה היה קשה בכלל ללטף אותה וחשבתי לעצמי שאולי אשבר אבל החלטתי שלא ואני אמשיך עד שאתפוס אחד לפחות ואמרתי שגם אם אני רק יעצור אחד על הקרקע זה יהיה טוב לעומת אמא וליהיא שבכלל לא נכנסו לחלקה עם הכבשים.
בעל החווה הראה לנו שיש לו כלב רועים שקורא לכל הכבשים להגיע אליו והופתעתי לגלות שהכבשים יכולות לרוץ מהר אם רודפים אחריהם וגם שהחלקה בנויה בעלייה זה בכלל קשה.
בעל החווה סיפר לנו שכמה מהכבשים הם בני שבוע חשבתי לעצמי שיכול להיות שהם לא רצות מהר אז אני אנסה לתפוס אחת מהטלאים בני השבוע.
אז לאחר עשר דקות של מרדף עם יותר נפילות מאשר ריצות, כי כאשר היה לידי כבש קפצתי עליו אבל הוא הספיק לברוח כבר כמעט התייאשתי.
בזמן הניסיונות אבא עשה סרטוני וידאו שלי ושל אראל מנסים לתפוס כבש שבהם הוא כל הזמן צעק -״נו, מה קורה?״ אז החלטנו לנוח ולהעביר את המצלמה לצד שלנו כאשר אבא מנסה לתפוס כבש ואנחנו מצלמים אז אבא ניצל את ההזדמנות שהכבש הסתובב והוא הלך לאט לאט לקראת הכבש עד שהכבש סובב ראש ואבא אמר שאין לו כוח לנסות... אז אני ואראל חזרנו לנסות.
ואחרי נסיונות רבים הצלחתי להשכיב טלה קטן בן שבוע וחצי על הרצפה וראיתי שאמא שלו דואגת אז שחררתי אותו וליהיא רק באה בתלונות של למה לא הרמתי אותו אז הסתערתי עליו שוב והפעם הרמתי אותו לגובה הראש והצטלמתי איתו ושחררתי אותו ושוב הרמתי ושחררתי וכו׳ כך היה חמש פעמים.
בפעם האחרונה אראל בכה שהוא לא הצליח לתפוס ולנו היה כבר חם ולא רצינו להישאר רציתי לתפוס לאראל את הכבש ולהעביר לו אותו אראל התחיל לצרוח מפחד הואויתר על התענוג המפוקפק ועזבנו לשלום את המקום.
המשכנו בנסיעה והגענו ל- DUNEDIN, עיר בעלת אופי סקוטי. דבר ראשון החלטנו לבקר במוזיאון OTHAGOאחר כך לפנינסולה לתצפית על פינגווין צהוב העיו הפינגווין הנדיר הנמצא רק בחוף המזרחי של באי הדרומי בני זילנד.
ליהיא כותבת:
הגענו למוזאון אוטגו.בהתחלה הגענו לחדר מלא פעילויות היה שם חדר של אולטרה סגול והלק שכנראה עוד נשאר מהבר מצווה של מתן זהר בחושך. והיתה שם גם מכונת כדורים שצריך להתרכז כמה שיותר.
והיו שם עוד מלא דברים מגניבים.....
ואז הלכנו לחממת פרפרים והיו שם מלא פרפרים יפים וצבעוניים אבל הם לא באו אלינו רק פעם אחת אולי.
והיתה שם גם זיקית ועכביש ענק ושחור,ואז הלכנו למקום של מאורים ומתן התלהב מהתפילה של המאורים,
ואראל גם מאוד התענין בעינין של המאורים וגם אני. ואז הגענו לאזור של כל מיני ספינות, ואז הגענו לחיות ואראל מאד אהב את כל החיות.
ואז יצאנו מהמוזאון ...המשך סיפור הפינגוונים יבוא...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה