יוניברסל, סן דייגו ויום כיפור

5-6-7.10.11

יוניברסל, סן דייגו ויום כיפור

אחרי טיסה של 11:30 שעות ב –  AIR NEW ZEALAND שעברה די בקלות (היה צריך להעסיק את אראל פה ושם , אבל סכ"ה הילדים בהו במסכים האישיים ובאיפודים שלהם והזמינו חטיפים ושתיה דרך המסך האישי!), הגענו עם ערב ללוס אנג'לס.

לקחנו את הרכב ששכרנו (מיני ואן) ונסענו ישירות למוטל אותו הזמנו מראש ליד אולפני יוניברסל.

לפני שיצאנו מהארץ התקנו תוכנת ניווט על הטלפון שלי אבל לא ממש הצלחנו להפעיל אותה, אז פנינו לשיטה הישנה והטובה שקוראים לה מפה מנייר ו...הנחיות נסיעה מהאנשים ברחוב.

להפתעתנו השיטה פעלה יפה , מה שגרם לנו להבין היכן אנחנו נמצאים וגרים (יש גם יתרונות בשיטה הישנה J ).

קמנו כולנו לפנות בוקר בגלל הבדלי השעות והג'ט לג שילוו אותנו עוד מספר ימים.

מכיוון שקמנו מוקדם , את הבוקר התחלנו במדרכת הכוכבים מול התאטרון הסיני בלוס אנג'לס. חיפשנו שמות מוכרים על הכוכבים. מתן בחר לו כוכב ריק אותו הוא רוצה למלא בעתיד (ואנחנו בהשראת הכרזת הנובל לפרופסור מהטכניון מנסים לשכנע אותו לשאוף למשהו אחר כמובן... J ), ונסינו להניח את הידים על טביעות הידים של הכוכבים הגדולים בחזית התאטרון.

משם המשכנו לאולפני יונברסל ליום שכולו פארק סרטים.

הגענו עם הפתיחה ולאחר ששילמנו 5 $ יותר חנינו בחנייה מועדפת (אייך שמגיעים מקבלים מפה עם איזורי חניה כשלכל איזור יש מחיר אחר, אין סוף לסחטנות..).

הפארק היה ריק באופן יחסי (!) וכשהגענו, בניגוד להמלצות הגורפות, התחלנו עם המתקנים ולא עם הסיור באולפנים  - מה שהוכח כנכון.

מיד כשהבנו שאיש האינפורמיישן בכניסה מכוון את כל האנשים תחילה לסיור האולפנים הבנו שטוב לא יצא מזה, ופנינו לכיוון ההפוך.

חזרנו לאולפנים בצהרים כשלא היה תור כלל!

ברחבי הפארק יש שלטים אלקטרוניים המראים כמה זמן צריך לחכות בכל אחד מהמתקנים / הופעות ובהתאם לשלט אנחנו התניידנו.

התחלנו בבית הרוחות, אראל צעד כמו גיבור עם אבא, שום דבר לא הפחיד אותו, אני ומתן פחדנו לסרוגין וליהיא הייתה פשוט בהסטריה (זו הייתה טעות להכניס אותה).

המשכנו למתקן של הסימפסונים שהיה נחמד וכייפי לכולם (כולל לליהיא)

ביקרנו גם בפארק היורה, שטנו בסירה (שנופלת מהר בסופה) וגם שם היה נהדר. למתקן המומיה עלינו רק אני, יעקב ומתן והקטנים נשארו בחדר הילדים כשאנחנו שומרים עליהם  לסורגין.

מכיוון שלא היו הרבה אנשים בפארק לא היו תורים כלל וכל מתקן עשינו פעמיים רצוף.

אח"כ הלכנו לסיור האולפנים, ליהיא ומתן היו מרותקים ומשם ביקרנו בכל ההופעות.

בשעה חמש הרגשנו שמצינו את הפארק לחלוטין , ולמרות שהייתה שעה נוספת עד הסגירה החלטנו לעזוב.

לפני שנסענו הבטחנו לליהיא לבקר בחנות הבובות American doll והחלטנו ליסוע לשם ישר מהאולפנים.

מכיוון שלא הייתה לנו מפה וגם לא GPS, נסענו בעקבות ההסברים עד שהגענו לfarmer market . שם נמצאת החנות המדוברת.

מדובר בחנות בובות, בה מחיר בובה בסיסי הוא כ 100 $ ועליו מוסיפים בגדים ואביזרים לרוב. הילדה בוחרת בובה בדמותה (יש 50 דמויות שונות) , יש אפשרות לקנות לילדה ולבובה בגדים זהים, יש סלון תסרוקות לבובה (ולילדה) ואפילו אולפן צילום.

לאחר התייעצות קלה של ליהיא איתנו, היא החליטה לוותר ("גדולה מדי" בהמלצתנו) על ההוצאה היקרה הזו ולשמור את הכסף כדי לשדרג לה את האיפוד שלה. (צריך לזכור ששלושה ימים קודם היא רכשה דוב על בסיס דומה, לו ניתן להוסיף ולשדרג אביזרים ובגדים לרוב).

ה farmer market התגלה כמקום מקסים – בוורלי הילס במיטבה – חנויות יפות עם דוכנים מקסימים והכי חשוב דוכן נקנקיות כשר! (למזלינו היתה במקום עגלה של מוצרי ים המלח, והבנות הישראליות הנחמדות שאלו אותנו האם אנחנו מחפשים משהו ספיצפי ומיד הובילו אותנו לדוכן נקנקיות הכשר – היה כייף גדול לכולם.

מכאן היינו אמורים להתחיל את הדרך לסן דייגו – נסיעה של כשלוש שעות.

היעפת התחילה לתת את אותותיה, ולאחר כחצי שעה של נהיגה הבנו שעדיף לעצור במוטל דרכים הראשון לפני שנרדם על ההגה. אמנם שילמנו סכום אסטרונומי עבור הדירה בסן דייגו, אבל החיים שווים יותר.

עצרנו במוטל דרכים הראשון שמצאנו, השכבנו את הילדים לישון עם הבגדים (למחרת בבוקר ההתארגנות הייתה ממש מהירה, ואני מתחילה לחשוב שזו דרך לא רעה להשכיב את הילדים לישון עם הבגדים כך שלמחרת הם יקומו מוכנים... J ), ונפלנו כולנו למיטות.

בשש בבוקר, הערנו את הילדים ישר למכונית והתחלנו ליסוע לכיוון סן דייגו.

סן דייגו

את הבוקר התחלנו בסופר עם הפינה הכשרה (ובית הקפה הכשר) בשכונת לה הוייה בסן דייגו. התפנקנו על מאפים וקפה /שוקו ומשם המשכנו לקניות של פסטרמה וסלטים כשרים – איזה כייף.

ירדנו לכיוון החוף המדהים של לה הוייה, צפינו בשקנאים ובשחפים שהיו קרובים אלינו וגם בכלבי ים ששכנו על הסלעים הסמוכים.

לה הוייה מדהימה והסכמנו פה אחד שאם לגור במקום אחר אז רק בלה הוייה.

המשכנו לתצפית על סן דייגו כולה מההר סולידד שם יש אנדרטה ללוחמים אמריקאים. מכיוון שלא היה לנו GPS, אישה אחת נחמדה התנדבה להוביל אותנו כל הדרך עד לקצה ההר (ומתן שאל האם צריך לשלם לה כסף... הסברנו לו שעדיין יש אנשים טובים בעולם ).

התצפית יפה מאוד.

שעות הצהרים התקרבו ואנחנו בדרכינו לדירה ששכרנו בדאון טאון סן דייגו.

אז נכון, שילמנו הרבה כסף, אבל הדירה מקסימה! לופט ענק מרוהט בטוב טעם ונמצא בלב הדאון טאון במרחק הליכה מהנמל.

אכלנו צהרים ומהרנו לטיול בנמל . הנמל מכיל חנויות מיוחדות ויפות, אבל אנחנו הגענו לשם כדי ליסוע / לשוט ברכב האמפיבי בנמל.

זהו רכב מימי מלחמת העולם השניה שנוסע על היבשה ויורד למים והופך לסירה.

חכינו וציפינו – אכזבה. שיט נחמד ולא יותר. למי שמתלבט – וותרו.

חזרנו לדירה לסעודה מפסקת , כפרות וצעידה לעבר בית הכנסת (שלימי החגים עבור למלון הייאט היוקרתי).

המלון מדהים (אני לא מבינה אייך פספסנו אותו כשחיפשנו מקום לשבת הבר מצווה J )

יום כיפור

מניין של כ- 200 איש, עם חזן שהנעים בזמירות בסגנון אשכנזי-ספרדי-חב"די. המדהים הוא שבזמן שהחזן היה מתקדם שליח החב"ד המקומי המצוין היה מסביר באנגלית על התפילה ומתבל זאת בבדחיות וסיפורים – בהחלט דרך מעניינית להעביר התפילה גם בכוונה וגם בצורה מעניינת (אולי כדאי לאמץ בישראל..:-).

בבוקר התפילה החלה רק ב- 10:00 וסיימנו מוסף כבר לפני 15:00. נהנינו מאוד מהתפילה המעולה והקהל המגוון וגם מקידוש כשר משובח לשבירת הצום בסוף. את מוצאי החג והבוקר העברנו על המחשב בסידורים וארגונים שונים (ויעקב יצא לרוץ על גדות האוקיינוס) ואוטוטו יוצאים לעולם הים.