דלתת המקונג

15/8/13

סייגון

סייגון- לא דומה לחלקים האחרים של ויאטנם.

מערבית ביותר (באופן יחסי כמובן) עם מגדלי משרדים, בתים קומות ואפילו .. סופרמרקט אמיתי!!! נכון לא ענק אבל, סופרמרקט.

ככה זה שיש שילטון מערבי ( צרפתי ואז אמריקאי) המון שנים (האמריקאים שלטו בדרום ויאטנם 21 שנים) .

בגדול נראה שדרום ויאטנם (ערים גדולות וגם כפרים) יותר עשירה מהצפון.

הכפרים נראים הרבה יותר מפותחים, עם בתי אבן.

הויאטנמים בכפרים שומרים את האופנוע בסלון (!) שלהם - כן ממש בתוך הבית, יחד עם שקי האורז.

קצת על הכובע הויאטנמי מה שאנחנו קוראים לו כובע סיני, זה הדריי פיט האמיתי. בגשם מגן על הראש כמו מטרייה, בקיץ מגן על הראש ועל הפנים מפני השמש ובנוסף מאפשר כניסת איוורור. לא פלא שהם מסרבים להיפרד מהכובע לטובת הכובעים המערביים.

היום טיילנו בדלתת המקונג וצפינו בחיים שמתנהלים על גדות הנהר.

ראינו השים חופפות ראש בנהר, גבר מכבס בנהר, ובעיקר סירות המוכרות את מרכולתן (פירות וירקות) על סירה בנהר. בצידי כל סירה יש מקל במבוק גבוה שבקצה העליון שלו תלויים הפירות או הירקות שהוא מוכר היום וכך ניתן לדעת לאיזו סירה רוצים ללכת.

בצדי הנהר צומחים עצי מגרוב ובכפרים עצמם יש צמחייה ירוקה של עצי פרי, פרחים ושרכים מה שמקנה לכפרים הללו מראה טרופי יפה.

הכפרים על גדות הנהר ברובם עשירים ורב הבתים הם בתי אבן ומיעוטם צריפי עץ.

תרנגולים וברווזים לא ראינו הפעם בכפרים, מכיוון שבאיזור יש מגיפה של שפעת העופות.

צפינו גם בילדי תיכון חוזרים מהמשמרת הראשונה של בית הספר בתלבושת בית ספר מסורתית.

מכיוון שאין מספיק בתי ספר לילדי ויאטנם הילדים לומדים במשמרות בוקר/אחה״צ. טואן המדריך שלנו מהאנוי שהיה גם מורה בעברו אמר שבויאטנם עדיין משתמשים בעונש של מלקות סרגל...

סיכום יום טיול 15.8.13

ליהיא כותבת:

קמנו בבוקר מוקדם!!! אכלנו ארוחת בוקר במלון דירות שלנו, היה טעים אכלנו ירקות, באגטים וביצים קשות!

יצאנו עם המדריך שלנו ויאט לכיוון דלתת המקונג נסיעה של שעתיים בערך, ואז יצאנו לשיט בנהר המקונג בסירה.

על הסירה חיכו לנו האופניים שאיתם נרכב מאוחר יותר.

אחרי שיט הגענו לכפר ובו ראינו איך מכינים סוכריות דבש ומגדלים שם כוורות דבורים! קנינו פירות מסוכרים בדבש ובוטנים ויצאנו משם מהר מפחד שהדבורים יעקצו אותנו. שיצאנו מתן רצה לפתוח את הפירות המסוכרים ובמזל הגדול שיש לו פתח את השקית והכל נשפך על הרצפה... 

משם צעדנו לכיוון מקום שמכינים בו דפי אורז וסוכריות קוקוס ואני ואראל עטפנו סוכריות קוקוס עטופות בנייר אורז. נתנו  לנו לטעום, לא היה טעים לי כרגיל ואפילו למתן לא היה טעים שזה יוצא דופן והשאר הסתדרו (לאמא היה טעים). נאלצנו לקנות שוב את הפירות המסוכרים שמתן הפיל והפעם קנינו גם בננות מסוכרות.

חזרנו לסירה ושטנו עוד קצת עד שהגענו למקום שבו התחלנו את הרכיבה שלפי המדריך תיקח 20 דקות!

התחלנו ברכיבה, אראל ישב מאחורי אבא כי לא היו אופניים לגודל שלו (בדיוק כמו שעושים פה שאר הויאטנמים).

התחלנו לרכב בתוך הכפר ואחרי רכיבה קצרה הגענו לכביש!!!! קצת חששנו אבל החלטנו לעלות עליו. נסענו בכביש בשיירה-המדריך, אני, מתן, אבא ואראל ואמא מאספת וכל הזמן שמענו צפצופים של מלא אופנועים ומשאיות גדולות..בקיצור, מלחיץ!!!אחרי רכיבה די ארוכה הגענו למסעדה, המדריך הלך למטבח לבשל לנו אוכל כשר בכלים שלנו!!! הכינו לנו אחלה אוכל!! אורז (אני לא יכולה לראות את זה יותר!!)  (ולא באגט!) הכינו לנו צ׳יפס טעים ביותר, נודלס גם טעים וירקות שלא אכלתי ואמא אכלה דפי אורז שקנתה לפני כן (מגעיל!!!)  היתה אחלה ארוחה, לקינוח קיבלנו פירות שלא טעמתי!

אחר כך המשכנו לרכוב על האופניים לכיוון הסירה. הסירה החזירה אותנו לאוטו ונסענו למלון.

 הגענו למלון היפה ביותר בעיירה Can Tho שהיא העיירה הגדולה בדלתת המקונג.

המלון Golf Cantho Hotel, יפה בסגנון מלון סיני.

הבנים ירדו לרבע שעה לבריכה (רק רבע שעה כי הבריכה הקרה עם הרוח לא עשתה טוב לדלקת של מתן...) ואז יצאנו לסיבוב בשוק הלילה המקומי. השוק מיועד למקומיים ומוכרים בו בגדים, נעליים, תיקים וקצת תכשיטים. קנינו שרשראות וחזרנו למלון למקלחות אחרי היום הדביק שעברנו.

אני ואמא חיפשנו מקום לעשות מניקור ופדיקור אבל כבר היה סגור.

מחר השוק הצף...