יום ראשון 11/8/13
קמנו בבוקר מוקדם יחסית כדי לצאת לשוק סחר החליפין הגדול ביותר באסיה שעדיין קיים - השוק בבק הא שמתקיים מידי יום ראשון.
את השוק מפעילים בעיקר בני השבטים flower hamong & Tay.
הנסיעה אורכת כשעתיים וחצי בנופים יפהפיים של הרים ירוקים עם מפלים וטרסות של אורז - מקסים.
בנות שבט ה flower hamong לבושות בתלבושות יפיפיות צבעוניות והמראה שלהן מקסים! זה הלבוש היומיומי שלהן ולא רק לכבוד יום השוק.
השוק הוא מקום לקנות בגדים (תלבושות של בנות ובני השבטים כמובן), כלים, כלי כבודה, אביזרים לסוסים, סכינים לעבוד בשדה, אוכל, ירקות ואפילו בהמות כגון באפלו לעיבוד השדות או כנדוניה עבור הבת, חזירים למאכל, ברווזים, תרנגולים ואפילו כלבים.
המראה מדהים!
בנוסף במרכז הכפר יש מעין מסעדה - שוק אוכל עם שולחנות וכיסאות שהוא מקום המפגש עבור בני השבטים השונים, ומקום מפגש לשידוכים עבור הבנים והבנות של השבטים השונים. הבנות הצעירות באות בבגדים מאוד יפים.
טיילנו בין הדוכנים ואפילו בין מוכרי החיות (לליהיא מגיע כל הכבוד ענק על האומץ שהפגינה בין החיות), קנינו לליהיא תלבושת של בת שבט flower hamong לפורים, וסרבנו להצעת המדריך לקנות מבנות השבט אורז מאודה ורוד.... (בלי שום קשר לכשרות רק מלהסתכל על הלכלוך לא עשה חשק לקנות בשוק כלום).
אחרי אינספור צילומים (בניסיון בלתי מוצלח לתפוס את המראות המדהימים של המקום ושל האנשים) וקניית מזכרות עזבנו את השוק (מי בצער - כמוני ומי פחות - יעקב והילדים).
משם המשכנו לארמון של מלך שבט flower hamong שבנו הצרפתים עבור תושבי האיזור בזמן שליטתם בצפון ויאטנם. הארמון מוזנח כמו ארמון בארץ קומוניסטית, ונותר רק לנסות לדמיין את הארמון בעבר.
ארוחת צהריים במסעדה בה בישלו לנו מנות ירקות ויאטנמיות בכלים שלנו (שהולכים איתנו לכל מקום), קולה ופאנטה וממשיכים משם לטרק של ארבעה קילומטרים, ופה הגעתי לפיצוץ עם המדריך שלנו בסאפה, וונג.
יום שישי המדריך הזה בחר עבורינו טרק שונה מהטרקים הרגילים של התיירים והוביל אותנו בדרך בוצית וקשה שאכן היינו שם כמעט התיירים היחידים , אבל הנוף המדהים מסביב פיצה על הכל ובנוסף בנות השבט שהצטרפו אלינו ועזרו לנו לעבור במקומות הנכונים את הקטעים הבוציים והחלקים. במהלך הטרק, כאשר הבנתי שאנחנו בדרך שלא ממש נועדה לטרק לתיירים אלא יותר לבאפלו ואנשי השבטים, הסברתי לו שאנחנו מעריכים את הרצון לראות מקומות מזווית אחרת אבל אנחנו תיירים עם ילדים ולכן דרכים תיירותיות בהחלט מתאימות לנו.
היום הוא החליט לעשות לנו את דרך הטרק בעליה כשאנחנו רואים את כל קבוצות התיירים הולכות מולנו את אותה הדרך בירידה... במקום להביא אותנו לנקודת ההתחלה בראש ההר הוא הביא אותנו לתחתית ואסף אותנו בקצה ההר...
בתחילה לא הבנו מה קורה אבל כשפגשנו את המשפחה הישראלית אותה אנחנו פוגשים מדי יום באטרקציה שונה, הולכים מולנו ורואים אותי ואת הילדים מתנשפים בעליה (יעקב הלך בקלות) צוחקים ושואלים איך נגיע לסוף הבנו שמישהו פה החליט החלטה שגויה עבורינו מבלי להתייעץ איתנו. כששאלנו אותו למה, הוא אמר שעוד מעט תגיע הירידה ושהמסלול מעגלי. כמובן שהירידה לא ממש הגיעה...
אחרי כמה ימים שהכימיה בינינו לבין המדריך לא הייתה מושלמת הגעתי לנקודת שבירה מולו (כבר בשבת במהלך הסיור בעיר רציתי לשלוח אותו לדרכו אבל יעקב הרגיע אותי), פיצוץ שכלל הסברים שקריים של המדריך, ילדים מקטרים ועצבים שלי.
אף פעם אנחנו לא מטיילים עם מדריך צמוד וזה קצת קשה שיש לך קוץ שדבוק לישבן, שצמוד אליך וגם מתערב בהחלטות... לא פשוט עבורינו. מזל גדול שהמדריכים מתחלפים מדי יום-יומיים.
מעכשיו אנחנו עושים בירור מדוייק כולל זמנים של מה שמצפה לנו מדי יום מול התוכנית. הויאטנמים אנשים נחמדים אבל מנסים לתחמן בקטנה פה ושם וצריך להיות עם יד על הדופק כל הזמן.
במהלך הטרק ביקרנו בבית מקומי שבו הציעו לנו לשתות יין אורז מקומי. כמובן שסרבנו בנימוס לא רק מטעמי כשרות. אחרי סיור קטן בבית בו הציגו לנו את ״המטבח״ בו מתבשל סיר ענק, אוכל לחזירים, ולצידו יין האורז בהכנה, גם מים לא היינו שותים שם... אפילו לא כאלה בבקבוקים סגורים.
אחרי הטרק הזה היה טרק נוסף של מספר קילומטרים אבל הפעם הוא היה בירידה ( בררנו זאת מראש) בנוף מקסים של שדות אורז וכפר של בני שבט ה Tay
את סיום הטרק עשינו בסירה מהירה במורד הנהר. גם פה היינו לבדינו בלא תיירים מסביב אבל הטרק הזה מצה הרוח חזר לכולם ואפילו הכלבים היו יותר שקטים. היה סיום נהדר ליום.
משם המשכנו לנקודת הגבול עם סין. כבר בנקודת הגבול רואים שהצד הסיני הרבה יותר מפותח ויפה מהצד הויאטנמי.
קצת תמונות וממשיכים לכיוון העיירה של רכבת הלילה.
ביקשנו וסידרו לנו חדר במלון ליד תחנת הרכבת למקלחות טובות אחרי היום הארוך הזה.
הגענו לרכבת רחוצים ונקיים, באגטים ריקים לארוחת ערב ברכבת , צפייה משפחתית באייפד של פרק הבכורה בעונה החדשה של חסמבה דור 3 וכולם נרדמו כמו תינוקות. ישנו נהדר!
כולנו מסכימים שרכבת לילה שווה פי כמה מטיסה. הרכבת שלנו orient express הייתה מוצלחת מאוד.
יום שני 12/8/13
ארבע וחצי לפנות בוקר דופקים לנו בדלת הקרון להעיר אותנו לקראת הגעת הרכבת להאנוי. כמובן שאנחנו ממשיכים לישון עד שהרכבת עוצרת בתחנה בחמש בבוקר.
מחוץ לתחנה מחכה לנו טואן המדריך ונוסעים למלון להתארגנות וארוחת בוקר.
אחרי התארגנות קלה ולפני ארוחת בוקר יצאנו לסיבוב רגלי סביב האגם לראות את. המתעמלים השונים סביב האגם. בדרך רואים נשים מבוגרת מתאמנות, קבוצה אחרת רוקדת את ריקוד המניפות, קבוצה נוספת רוקדת ריקוד עם ואחרת עושה זומבה והכל סביב האגם בטמפרטורה שהיתה כבר גבוהה עם לחות כבדה. קצת קשה להבין מדוע אנשים מעדיפים להזיע בחוץ ולא באולם ממוזג, אבל אולי הנוף והשלווה (אם מתעלמים ממיליון האופנועים המקיפים את האגם) יכולים לספק הסבר לכך.
הילדים מיצו את העניין אחרי חמש דקות (ואני נדיבה בזמן) והתחילו להתלונן (רעב, רגל ימין, האצבע וכו׳) ולכן בתום רבע שעה לקחנו מונית חזרה למלון (בדיעבד היינו צריכים להאכיל אותם קודם כי גם בערב הקודם הם לא ממש אכלו...).
שבע בבוקר ואנחנו בארוחת הבוקר ומתכוננים לנסיעה להלונג ביי.
מהרגע שהגענו יעקב עסוק בנסיעה להלונג ביי שהוא אחד משבעת פלאי תבל. ביום למחרת הגעתנו שבו היינו צריכים לנסוע להלונג ביי היה אמור להגיע טייפון והתוכנית השתנתה וכך גם ביום למחרת. נשאר לנו רק את היום לנסוע לשם וגם אתמול בערב הודיע לנו המדריך שצפוי טייפון נוסף ויש סיכוי שלא ייתנו לסירות להפליג.
בדקנו בכל אתרי האינטרנט ולא היה מילה על הטייפון הצפוי וצויין שמזג האוויר היום יהיה מצויין. לא ויתרנו לטואן וביקשנו לצאת בכל מזג אוויר ולקחת את הסיכון ומזל שכך עשינו. בנוסף דרשנו לעשות קיאקים למרות שטואן אמר שבשיט של יום אחד זה לא אפשרי... אחרי שהראינו לו באינטרנט שיש טיולים שמאפשרים קיאקים, זה נהיה אפשרי ביותר (להיות עם יד על הדופק כבר אמרתי....).
אחרי נסיעה של שלוש וחצי שעות כולל נקודת עצירה במלכודת תיירים הגענו להלונג ביי לסירה הפרטית שהוזמנה לנו.
סירות הטיול ליום פחות מפוארות מסירות עם לינה ליומיים אבל הסירה הפרטית הייתה שווה הכל.
בישלו לנו ירקות בכלים שלנו, היה טעים ושטנו בנוף המקסים של הסלעים.
עצרנו לטיול קיאקים במפרץ ושיט בכפר הצף היה מוצלח ביותר (זה היתה נקודת השיא של הסיור במפרץ) משם המשכנו לשיט ועצרנו לסיור רגלי במערת נטיפים גדולה.
הילדים דירגו את הקיאקים במקום ראשון את הטרק הגדול בסאפה במקום השני ואת השיט בנינג בין במקום השלישי.
הילדים מתנהגים נהדר, ואפילו אראל משתדל. רב הזמן הוא ממתק אמיתי ובין לבין ... כמו בבית.
בטיול הזה נוסעים המון, הולכים זמן רב ולנים כמעט מדי לילה במקום אחר - לא קל ... בטח לא לאראל.
מחר טיסה להויאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה