סאפה

סאפה

הגענו לסאפה, יצאנו מרכבת הלילה  ב6:10. הרכבת היתה נהדרת-ארבע מיטות נוחות עם שמיכות של מלון וכריות, מברשות שיניים ומים מינרלים ושרותים מערביים ונקיים בסוף הקרון- הרבה מעבר לציפיות שלנו. כולנו ישנו נהדר. הבעיה היחידה הייתה הקור המקפיא של המזגן. אנחנו פחדנו מחום והבאנו רק בגדי קיץ וסנדלים ובפועל מזג אויר נעים עד קר! חולצות ארוכות ונעליים לא היו מזיקים פה בסאפה.

ביציאה בעיירה, צ׳או לו,  חיכה לנו המדריך שלנו בספאה וונג (בחור מהאיזור, לא חכם מדי אבל עם אנגלית טובה) נסענו שעה וחצי עד למלון המצויין שהוזמן עבורינו. מכיוון שהובטחו לנו חדרים עם דלת מקשרת שודרגנו לחדרי דלוקס עם נוף מרהיב של טרסות אורז. בבוקר מוקדם, מכיוון שהחדרים עדיין לא מוכנים הפנו אותנו לחדר קבלת פנים עם מקלחות פרטיות נהדרות , מחשבים, אינרנט, סלון וביליארד לשמחת הילדים. אמנם לא בחדר שלנו אבל היו אחלה מקלחות .😉

ארוחת בוקר במלון, קניית מעילי גשם של  the north face  (זה המקום בו מייצרים חלק מפרטי הספורט של קולומביה ו the north face) ויצאנו לטרק.

לפני הטרק, הלכתי לתת כביסה במכבסה המקומית שזו הייתה חוויה בפני עצמה. את הבגדים רוחצים תחילה בגיגיות ואז מעבירים למכונה שמערבלת את הבגדים אבל לא סוחטת אותם ( מכונות כאלו כבר ראיתי בעבר בסין) ואז סוחטים באופן ידני ותולים לייבוש על קולבים בתוך מעין תנור שהם קוראים לו מייבש. להפתעתי הבגדים חזרו נקיים ומריחים.

נסיעה קצרה הביאה אותנו לתחילת הטרק. 

המדריך וונג החליט לקחת אותנו בדרך שונה מהמקובלת כדי שלא נלך בדרך התיירים הרגילה ( אני לא בטוחה שזה היה רעיון מושלם...) . אכן תיירים לא היו כמעט, הנופים עוצרי נשימה, והדרך... לא קלה ולעתים בוצית ומחליקה ומידי פעם ירד גשם( היום פגשנו ישראלים שאמרו שהם לא יודעים על מה אנחנו מדברים כי הם הלכו על דרך סלולה בה עלו וירדו מדרגות...).

ההליכה היא ירידה ועליה בין ההרים והעמקים כשמסביב שדות אורז מוריקים על שיפולי ההרים ונופים עוצרי נשימה. לעתים פגשנו במפל, לעתים בגשר חבלים וגם בעדרי באפלו המשמשים כעזר בעיבוד שדות האורז. מתן ואראל החליטו לטפס על גב באפלו... 

אל המסלול הצטרפו אלינו שתי בנות השבטים ( מהשבט black hamong) ששוחחו איתנו והכינו לילדים דמויות מעלי האורז. בתמורה בסוף קנינו מהם עבודות יד שהן עושות. בכפרים פגשנו את בנות השבטים על תלבושותיהן השונות (בהתאם לשבט אליו הן משתייכות).  מסורת השבטים ממשיכה גם כיום והן לבושות בבגדים המסורתיים גם ביום-יום (לעתים מכנסיים מסורתיות עם חולצה מערבית) ואם הן צעירות אז גם קשור להם תינוק מקסים על הגב. באחד הכפרים הצטרפה אלינו בחורה מקסימה בת 16 דוברת אנגלית בסיסית (את האנגלית לומדות בנות השבטים מתיירים בתקווה להפוך יום אחד למדריכות טרקים ולא לעסוק כל היום במלאכת יד - הן טווות את החוטים לבגדים שלהם מגבעול של אחד הצמחים בהרים, אורגות את הבגדים וצובעות אותן בצמח האינדגו-בכחול - הצומח בהרים). הבחורה היתה מקסימה וסיפרה לנו קצת על המסורת והחיים שלה. 

במהלך הטרק אראל נחתך (טוב שעשינו טטנוס) ומתן נעקץ , וליהיא פחדה מכל חיה שהיתה בסביבה (והיו הרבה כאלו..) אבל סה״כ כמות הקיטורים היתה מעטה. 

הנופים והכפרים המיוחדים היוו פיצוי לדרך הלא קלה.

ביקרנו בבית מקומי שבו המשפחה בדיוק חגגה את גמר איסוף התירס אבל ויתרנו בשמחה על ההזמנה להיכנס ולשבת איתם (בין הכלבים, החזירים, התרנגולים ועוד). 

ביקרנו גם בבית ספר מקומי בו הסבירה לנו הבחורה שהצטרפה אלינו, לומדים ילדים במשמרות ולעתים הולכים ברגל מדי בוקר כשעתיים מהכפר שלהם לבית הספר וחזרה.

בנות השבטים לומדות רק בבית ספר יסודי וחטיבת ביניים (אבא של הילדה לא הסכים לשלם על תיכון עבורה ובזה בעצם גזר את גורלה להישאר בת השבט ולא להתקדם בחיים...) , הבנים לעתים לומדים גם תיכון.הויטנאמים מתייחסים אל בני השבטים בזלזול וכפרימיטיביים (מה שהם אכן פרימיטביים).

אחר הצהריים אספו אותנו מהטרק ישר למלון להכנות של שבת.

הרגליים כאבו... אז נכנסנו למסאז׳ רגליים משפחתי שהיה מפנק ומרגיע.

לפני הנסיעה אמרתי להם שאני אביא כלים ואבשל במלון לשבת אבל לא באמת הבנתי מה יהיה.

אקדים ואומר שלא קל לנו כאן עם האוכל, אין בסאפה מסעדות צמחוניות ואפשר לאכול רק אורז מאודה חסר טעם לחלוטין.

מסתבר שהמדריך ארגן לי מקום לבשל במסעדה ליד המלון בה הוא מכיר את הבעלים, הגעתי וחיכו לי שתי גזיות + מגש עם ירקות מסוגים שונים. 

אני הכנתי מרק ירקות וקניידלעך משקית והם הכינו לידי בכלים שלנו מטעמים ויאטנמים במחבת. הם היו מרותקים מהכנת הקניידלך ואני מהמנות שהם הכינו. הייתה סעודת שבת נהדרת! הסיכום היה שהם מכינים לנו הכל גם למחרת וכך היה. 

כשחזרנו ביקשנו בלובי שישלחו משהו לעזור לפתוח לנו את הדלת ואז הבחורה בלובי מיד שאלה האם זה בגלל הכיפות, כי יש להם הרבה קבוצות של ישראלים  עם כיפות שלא יכולים לפתוח את הדלת בשבתות... מה שמסביר למה אחד השעונים בלובי מכוון לשעון תל אביב.

כנראה שמגיעים לבקר במקום המון ישראלים כי גם בנות השבטים שבאות למכור מזכרות זיהו אותנו בברכת ״שלום חמודה״. כנראה שאם נרצה ואם לאו, כתוב לנו על הפנים ״ישראלים״.

שבת

קמנו בבוקר, ארוחת בוקר ותפילה בחדר והמדריך מחכה לנו בלובי לסיור רגלי בעיירה.

סאפה עיירה יפהפייה ונראית כמו עיירת סקי באלפים. הצרפתים בנו אותה בזמנו והם אלו שנתנו לעיירה צביון כזה מקסים. 

טיילנו בשוק המקומי ובמלון ויקטוריה הותיק והידוע ומשם לאגם.

גשם ורצון לבלות בבריכה המחוממת של המלון שלח את יעקב והילדים חזרה למלון ואותי להמשך לשיטוט בשוק המקומי שהיה שוק אוכל מקומי (לילדים קשים הריחות בשווקי אוכל אבל אותי זה מאוד מעניין לראות...).

את המדריך שחררנו, זה קצת יותר מדי בשבילי מדריך צמוד כל היום. זה מעיק.

קבענו עם המדריך לארוחת צהרים ושוב קיבלנו אוכל גורמה הכולל גם מרק קנור משקית עם ניוקי רובם שהבאתי להם. הם שאלו אם אנחנו מסכימים להשאיר אצלם את הכלים, כי הם התלהבו מהמחבת הקרמי... לצערי זה בלתי אפשרי כי אנחנו צריכים זאת להמשך הטיול.

שבת זו שבת, לכן גם פה שומרים על המסורת של ארוחת צהריים.

ממש בצמוד למלון שלנו אנחנו מגלים מכולת עם עוגיות כשרות ou, ואפילו פרינגלס עם כשרות בעברית של הרבנות.. מצחיק- עברית בכזה מקום נידח...

מוצאי שבת ואנחנו בדרך לשוק לעשות קניות לילדים של סנדלים ותיקים.

במהלך השבת ראינו פה ושם ישראלים תרמילאים וגם כמה משפחות עם ילדים  אבל במוצא״ש פגשנו את רובם משוטטים בחנויות כמונו. באחד החנויות שאלתי מי כאן המוכרת? וישראלי אחד ענה לי- המוכרת פה זו היחידה שלא מדברת עברית.

צפייה ב״המירוץ למיליון״ בחדר וכולם הולכים לישון.

מחר יום ארוך לפנינו בשוק בבקהא, שוק של סחר חליפין בסחורות ולא בכסף של בני השבטים, מאוכל ועד בהמות.