סוואזילנד
31.8.16
כשתכננתי את הטיול הבנתי שדרום אפריקה אינה ״אפריקה״ אותה דמיינו ולכן תכננתי יום בסוואזילנד.
אמרתי לילדים שזה יום אפריקה אמיתי ובכוונה תחילה פיספסנו את פסטיבל הריקודים של בנות סוואזילנד שהתקיים יומים לפני בואנו (בפסטיבל משתתפות כ 85000 בנות בלבוש מסורתי מנימלי ממש ומסיבות שונות החלטנו שזה לא מתאים לילדים שלנו).
לקראת הצהרים אחרי נסיעה של כחצי שעה מהספארי הגענו לגבול של סוואזילנד.
תהליך של כחצי שעה ואנחנו בתוך סוואזילנד, פוגשים את המדריך שלנו סנדיל איתו קבעתי מהארץ.
התחלנו לנסוע לעבר הנקודה הראשונה שסנדיל לקח אותנו אליה, בית יתומים שהיה ריק מילדים. כבר בדרך הבנתי שטעיתי, המדינה בערים מודרנית עם חנויות גדולות ובניינים. מחוץ לעיר מדובר בכפרים ללא מים זורמים דומים לכפרים שבדרום אפריקה , טובים בהרבה מהטאון שיפ.
משם המשכנו לכפר הסמוך שם ראינו את יום הנשים הכובסות , כל נשות הכפר עסקו בכביסה כשהילדים הסתובבו סביבם. ממול היה השוק של הכפר, שוק פירות וירקות מקומי שבו הגברים שחקו דמקה. יעקב החליט לשחק מול אחד הגברים בשוק, והפסיד כמובן.
קצת תמונות של השוק והכפר וממשיכים הלאה.
מגיעים לכפר התיירותי, יעקב מבקש שילבישו את ליהיא בבגד הנשים המסורתי, למרות שזה לא מקובל הם מסכימים.
ליהיא החמודה נעלמת עם אחת הנשים וחוזרת לבושה בבגדי אישה סוואזילנדית מקומית.
קצת תמונות וממשיכים לסיור בכפר המשוחזר עם הסברים (משעמם) ומשם להופעת הריקודים התיירותית.
להופעה מגיעה גם כיתה ממדינת לסוטו, אנחנו כמעט הלבנים היחידים בהופעה ומוצאים את עצמינו מצולמים מכל עבר ע״י הילדים.
לקראת סוף הופעה הרקדנים לוקחים את ליהיא ואת מתן לרקוד על הבמה יחד עם שאר הרקדנים. היה מצחיק וחוויתי.
משם ממשיכים לשוק תיירותי שם אנחנו התיירים היחידים, קונים בובה למזכרת וממשיכים עם המדריך לכיוון לינת הלילה שלנו.
בדרך המדריך מבקש לעצור בקרבת הכפר שלו ולמרות שהיה מאוחר יעקב מציע למדריך שנביא אותו הביתה ובתמורה נראה היכן הוא גר.
אנחנו מגיעים לכפר נחמד עם בתים נחמדים וכ-ל בני המשפחה שלו. הבתים נחמדים, יש חשמל ומטבח מאובזר עם כיור ותנור אבל אין מים זורמים.
מים ממלאים בג׳ריקנים בחצר, ואישתו הרתיחה מים בחבית על בולי עץ עבור מקלחות... שירותים בחצר. מתן הבין שיש מקומות גרועים מהמקום בו הוא הולך לגור.... מכינת בית ישראל.
מתחיל להחשיך ואנחנו בדרך ללינת הלילה. לאורך כל הטיול הקפדנו להיות במלון לפני חשיכה ודווקא פה נקלענו לחשיכה בלי וויז רק עם מפה מהעיתון. (אין שירות אינטרנט בסוואזילנד)
מתחילים לנסוע בין הרים ועמקים, השמים נצבעים שחור ואנחנו פונים לשביל עפר שאמור להוביל למלון שלנו. הדרך כולה על מצוק לאורך ההרים , המקום הוא בעצם מעבר הרים, חושך מוחלט ואין נפש חיה מסביב.
ברור לנו שחייבים לצאת משם בשלום כי אין לנו אמצעי תקשורת, המדינה נחשלת ומוכת איידס והגבולות סגורים עד הבוקר...
אחרי כעשרים דקות נסיעה בהם די ברור לנו שלא נגיע לשום מקום אנחנו רואים פנסי מכונית מאחורינו. היא עוצרת לידנו והגברים במכונית מאשרים לנו שאנחנו בדרך הנכונה רק שיש עוד כעשרים קילומטר בדרך העפר המשובשת למד ההר ובחושך המוחלט עד שנגיע.
אנחנו ממשיכים ומתפללים שלא ניפול לתהום, יעקב נוהג בגבורה ומידי פעם אנחנו נושאים תפילה.
לאחר כחצי שעה של נסיעה אנחנו רואים אורות האופק ומבינים שיש מצב שאכן יש שם מלון.
מגיעים למלון רצוצים ומגלים שלא נתנו לנו חדרים מתאימים אבל מכיון שאין אורחים נוספים אין שום בעיה לשנות חדרים.
מתמקמים ונגשים למסעדה של המלון שם אנחנו מבינים שאכן יש אורחים נוספים. ראש אגודת הידידים של המקום עם קבוצת תורמים ששואלת אותנו מהיכן שמענו על המקום (מבוקינג 😛) ומסבירה לנו שמדובר בכפר ליתומי איידס ובית הארחה הוא בעצם מקום ללא מטרות רווח שההכנסות שלו הם עבר כפר היתומים. המלון יקר בטירוף כי הכל בעצם לתרומה.
הנשים הנוצריות שמחו לשמוע שהגענו מישראל.
הסבר קצר לבעל המסעדה ואנחנו מזמינים סלט ירקות , ומים חמים למשקה המרק והלחם שהבאנו איתנו.
בבוקר אנחנו רואים שבית הארחה מקסים ומטופח ויושב על קצה ההר עם נוף מקסים מסביב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה