איך מצאנו את עצמינו נוסעים לארה״ב
במהלך השנה התלבטנו להיכן כדאי לטייל השנה (״צרות״של אנשים עם הרבה נקודות בונוס באלעל).
התכנון הראשוני היה פרו (רצון שלי) אבל התנגדות מבית והבנה שפרו דורשת טיול ארוך ממש של חודש פלוס... ויעקב לא יכול לנסוע השנה לטיול כזה ארוך גנזו את הרעיון (נקווה שלא להרבה שנים).
בחנו את היעדים השונים של אלעל, וידענו שזה טיול לפני גיוס של מתן לכן היעדים נעו מפה לשם.
הודו, סרי לנקה, תאילנד, פיליפינים, סינגפור, שוב אפריקה....כל מקום שאלעל טסה אליו נכנס לרשימה.
לקראת פסח הבנו שרצוי להחליט על יעד.
בגלל שלילדים היה קשה להחליט בין סרי לנקה לסינגפור, החלטנו לשלב ולקנות כרטיס לבנגקוק ומשם לטוס לשני היעדים השונים.
התכנון לסרי לנקה הוכן וכך גם התכנון לסינגפור.
סוף מאי ומתן עדיין לא קיבל צו גיוס, אבל בשנים קודמות הקורסים לדובר צה״ל מתקיימים בנובמבר ובאפריל ואנחנו מחליטים להזמין כרטיסים לבנקוק.
כמה שעות אחרי שהכרטיסים הוזמנו, התקשרו למתן מהצבא ואמרו לו שהשנה כנראה נפתח קורס באוגוסט ושהגיוס שלו הוקדם לתחילת יולי.
הלם!
ביטלנו את כל תוכניות הקיץ והבנו שכנראה אנחנו קטנים וגדולים מחליטים את התוכניות הנכונות עבורינו.... ״אדם מתכנן תוכניות ואלוקים צוחק״.
אחרי ההלם הראשוני, החלטנו להקדים את הכל ומהרגע להרגע הוזמנו כרטיסים לניו יורק והוזמן רכב בלי שום תוכנית מסודרת... נגיע ונחליט על הדרך.
יעקב יגיע כמה ימים אחרינו ומתן יחזור לישראל כשבוע לפנינו, ככה זה כשרוצים לתכנן חופשה מהרגע להרגע ושתתאים לכולם.
אז מה מתוכנן לנו... מתחילים בניו יורק ובימים עד שיעקב יבוא ניסע לכיוון וושינגטון.
אח״כ נצפים לכיוון ניו אינגלנד.
יש וויז,יש ספר על ארהב של נטע דגני וזה יספיק.
כשנחזור נספר על הקונספט של לנסוע ללא תכנון... ייתכן שאפילו נתאהב בקונספט הזה 😀.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה