12.8.15
קמנו בבוקר ויעקב יצא לריצת בוקר ועיקם את הרגל.
הוא חזר מוקדם מהצפוי אכלנו פנקייקים ונסענו ישירות לקלגרי למרפאה וצילום.
התקשרנו לביטוח והם הפנו אותנו למרפאה הקרובה ופתחו לנו את כרטיס האשראי.
עצרנו תחילה בבית החולים אבל הם הפנו אותנו למרפאה הסמוכה המתאימה למקרים של שברים.
המתנו יחד עם כל הקנדים לתור שלנו בנחת.
נזכרנו בזה שבקנדה רופא משפחה מטפל בהכל! החל בשבר וכלה בלידה.
הרופאה אמרה שנראה לה שזה רק מתיחה אבל הציעה בכל מקרה לעשות צילום.
יעקב התנגד בתחילה כי לא רצה לבזבז זמן על צילום אבל אני התעקשתי כדי שנדע איפה אנחנו עומדים ולא נחפש מרפאה בהרים.
יעקב אמר לרופאה שהוא שמע קרק מהעצם ואכן הצילום הראה שנשברה לו עצם בכף הרגל.
גבס פלסטיק, משחות ותרופות לשיכוך כאבים ואנחנו ממשיכים את הטיול עם שינויים בתוכניות.
במזל, כבר באותו הבוקר החלטתי לנסות לנהוג בקראוון כך שהתרגלתי.
יעקב לא הסכים לוותר עם האטרקציות שתוכננו בקלגרי (אומגה, נסיעה במגלשת קרח ונסיעה בלוגים מראש ההר), ועם הרגל המגובסת עשה את הכל!
בהתחלה מתן עשה יחד עם יעקב את המזחלת ואת האומגה עשו יעקב, מתן ואראל, שזה בעצם אומגה ממקפצת הסקי של אולמפידת החורף שנערכה בקלגרי
אני וליהיא הלכנו ללוגס- שזה מעין בימבה קטנה שיושבים בה ויורדים את כל ההר. (עולים להר ברכבל כיסאות).
יעקב והבנים הגיעו יותר מאוחר לגלוש היה נהדר ואפילו התרופות החלו להשפיע והכאבים של יעקב קצת פחתו (או שהרצון לא להפסיד כלום עלה על הכל).
סיימנו והתחלנו לנהוג לכיוון באנף.
הערב הגיע ולא מצאנו מקום לישון, נכנסנו לאחת החוות בדרך וביקשנו יפה להחנות את הקראוון, הם הסבירו לנו , גם בצורה יפה, שזו שמורה של אינדיאנים עם חוקים ״מיוחדים״... לא ממש הבנו למה הם התכוונו אז הם הסבירו בצורה ברורה יותר שהחוקים בשמורה אחרים ולא בטוח שנקום בבוקר באותה הצורה ולטובתנו שנסע להחנות בחניה של הקזינו הסמוך (צריך להלבין באיזו שהיא צורה את הכסף של הסמים של השמורה).
מצאנו את עצמינו בחניה עם קראוונים נוספים מסביב. נקווה שנקום בשלום.
הכי חשוב שהסלומון הצרוב על המחבת והפירה היו מעולים.
באסה לגבי הרגל. החלמה מהירה, והמשך טיול מוצלח.
השבמחק